הישיבה הארבעים-ושמונה של הכנסת השישית – יום רביעי, כ״ד אדר תשכ"ו (16 מארם 1966)- הצעות סיעות רפ"י וגח"ל להביע אי-אמון לממשלה

באתי לומר שאילו היה מר אבן משמיע דברים אלה בלבד, לא היה עולה כלל על דעתי לראות בהם עילה להגיש הצעת אי-אמון. נהפוך הוא — הייתי רואה בהם אות כבוד, הילה ותהילה. שר החוץ השתמש במלים שמקורן האטימולוגי הוא לטיני. הן עתיקות. אבל יש בהקשר זה מלים יותר עתיקות; הן עבריות: ושבו בנים לגבולם; ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים! הגאולה השלמה. זהו החלום שאבותינו חלמוהו בכל נדודיהם, הוא עבר מדור לדור ולא יסוף: הזכות לארץ המולדת, לארץ האבות שהיא שלימות, ואין עליה ערעור בכל תהפוכות הזמן. האמונה המקודשת של עם החולם לשוב אל מאין בא, ולחיות עם שכנינו בשלום מתוך שיווי זכויות ואחווה אנושית. לסמל את כל אלה, — אני סבור שלתהילה כזאת אין אני ראוי כלל.