הישיבה הארבעים ושלוש של הכנסת הראשונה-דיון

כבוד יושב ראש, בית נעלה! אמרתי בראשית דברי כי מדיניות החוץ הרשמית שלנו איננה משרתת את מטרות האומה ועל כן עליי להסביר – מטרות אלו מה הן. כולנו נסכים שהן פשוטות מאד אם נרצה לא להתעלם משתי אמיתות פשוטות מאד. יש אמת פשוטה אחת: מולדתנו לא שוחררה; רק חלק קטן ממנה שוחרר ונמצא תחת שלטון עברי רבוני. יש אמת שניה פשוטה. עמנו לא נגאל; רק אחוז קטן ביותר ממנו חזר לחלק המשוחרר של המולדת. אלה הן שתי מטרות יסוד אשר אותן חייבת כל מדיניות חוץ ישראלית נאמנה לעם – לשרת. ואם נקבל את שתי המטרות הללו בתור יסוד, ואזי יהיה ברור לנו לחלוטין שלא נוכל לכרות חוזה שלום עם מדינות פולשות כל עוד צבאותיהן עומדים בנחלתנו, על סף ביתנו; אזי יהיה לנו שעלינו לעמוד נגד כל לחץ מכל צד שהוא, גם מצד ארצות הברית, הרוצה לקעקע את יסודות הבטחון של מדינתנו ואת האפשרות לשחרר את המולדת; אזי יהיה ברור לנו שעלינו כיצד לנהוג: לא מתוך ניטראליות פאסיבית לא מתוך ניטראליות שלילית בין חלקי העולם הגדולים. שוויצריה יכולה להיות ניטראלית, היא באה על סיפוקה. אנחנו – איננו יכולים להרשות לעצמנו את מותרות הניטרליות לפאסיבית, לנו יש מטרות ברורות מאד. אין זה ענין רק לשימוש בנשק, כפי שמנסים לטעון: זה קודם כל ענין של מדיניות החוץ הנבונה, של רתימת אינטרסים שונים למען השגת המטרות הללו. השיטה הזאת נוגדת לשיגרה, נוגדת לדילטאנטיות, נוגדת את האימפרסיוניזם והיא אשר יכולה להביא לנו את השגת מטרתנו עוד בדורנו.