הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת השמינית – יום שני כ״ח אייר תשל״ד 20 מאי 1974 – הודעת הממשלה על התקפת המחבלים במעלות ובסביבתה – דיון
גדולי עולם חייבים להבין את הצעדים שאנחנו נוקטים כדי שלא ירצחו תינוקות דבית-רבן. אז לא יהיה צורך שישלחו לנו ביטויי השתתפות בצערנו.
דרושים גם אמצעי בטחון מבית. אמנם כן, לאחר מה שקרה יש לתת נשק בידי האזרחים, בידי אזרחים המאומנים בשימוש בו. לא ייתכן, גברתי ראש הממשלה, שבארץ ישראל יהיו פוגרומים וצריך שבכל מקום יעמדו אזרחים על המשמר. אזרחים מאומנים בשימוש בנשק יש לנו לאלפים ולרבבות והם אזרחים אחראים. דרושה כמובן ביקורת, אבל אנחנו יכולים לסמוך עליהם כדי שלא תחזור עוד פרשת הדמים האיומה.
שלישית, דרוש ארגון מיוחד ללחום במרצחים הנאצים האלה, אירגון ממלכתי. שום אירגונים פרטיים. המיפנה ההיסטורי בתולדות העם היהודי חל עם הקמת מדינתנו, חידוש עצמאותנו, מאז המדינה היהודית חייבת להגן על כל יהודי — על חייו, על חירותו ועל כבודו. אבל המדינה חייבת להקים את האירגון המיוחד הזה ולקיימו כדי שכל נאצי יידע — הוא לא יוכל עוד לשפוך דמם של תינוקותינו. בראשו — דמם.
