הטלפון של מר גלילי (2)

היתה אז תקופת מעבר, לא של שלווה אלא של מלחמת דמים נגד האוייב, בה האצ"ל עמד, על יחידותיו ונשקו, בהתאם להסכם, ובהסכמת הממשלה הזמנית, לה קראנו "ממשלתנו", אף אם לא נבחרה, ובה אף לא עלה על דעתנו לבקש מקום בשבילנו. יתכן, כי היום קצת קשה להבין את משמעותה, בייחוד בשביל אנשי מחתרת שבעי רדיפות, של תקופת המעבר ההיא, אבל אז הכל היה ברור ומבן וגלוי?" והראייה: הממשלה הזמנית, בראשותו של מר בן-גוריון, הסכימה באוח רשמי, להקמת גדודים מחיילי אצ"ל והכללתם בשלימותם, בתוך הצבא, כמובן תחת פיקוד אחיד. בדיעבד, באים אלינו בטענה על ההסכמה ההדדית, שהיתה כה חיונית בימים ההם. במלים אחרות, מתנהל משא-ומתן. מושג הסכם, אך לאחר מעשים אומרים לך: בעצם, מדוע ניהלנו עמך משא ומתן, למה חתמנו יחד אתך על ההסכם? ואם באנו וחתמנו – אשם אתה, או אולי, אתה אשם. אתיקה מוזרה.