הטלפון של מר גלילי (2)
ההסכם השלישי, האחרון, לא היה עוד מבצעי, מר גלילי קורא לו בשם "ההסכם להתפרקות אצ"ל". אין זה כינוי מדוייק. לו המדובר היה בסיום קיומו של אצ"ל, כארגון צבאי, לא היה צורך בשום הסכם... ההסכם, עליו חתם מר גלילי, בשמו של מר בן-גוריון, כלל את הסעיף החיובי העיקרי, אשר שניהם רגילים, משום מה, להתעקש ולהתעלם ממנו. כוונתי, לכניסתם של חיילי אצ"ל לצבא ביחידות של גדודים (בטליונים בלע"ז) על פלוגותיהם, מחלוקותיהם ומפקדיהם. לשם הרכבת גדודים אלה גם הוקם מטה זמני של אצ"ל, מוכר על-ידי המטה הכללי של צבאנו. זה היה, לכל הדעות, הסכם אומר כבוד. ניהלנו עליו משא ומתן ממושך לא רק עם מר גלילי, אלא גם עם מר אשכול, שניהם היו נציגיו המוסמכים – לא אקבל על עצמי לומר מי מהם היה אז מוסמך יותר – של שר הבטחון בממשלה הזמנית... בחודשים ובשבועות ההם, עמדו גדודים מפלוגות של חיילי האצ"ל בחזיתות המלחמה, בירושלים ובסביבתה. בתל אביב-יפו ובמבואותיה, בחיפה, ברמלה בואכה לטרון, בהרי אפרים, ביבנה ובאשדוד, פתח תקוה, יהודיה ווילהלמהועוד ועוד. מר אלון וחברו אף מסרבים להזכיר לכולנו, כי צבא ישראל, משום מה, לא קם עם הכרזת העצמאות, אלא ימים לא מעטים לאחריה, ואילו דווקא אנחנו לא פסקנו לתבוע את הקמתו המיידית למען יוכלו חיילי האצ"ל להתגייס לשורותיו.
