הטלפון השבור של מר גלילי

בשנה הגורלית היא, בין שלהי קיטא 1946 לבין ימי האביב 1947, באו לארץ-ישראל עתונאים מכל קצות תבל, כדי לספר למיליוני קוראיהם על מלחמת המעטים נגד הרבים. היה בניהם כתב צעיר מאחת מערי השדה של ארצות הברית. הוא היה כפי הנראה בעל מרץ רב וחסר סבלנות. מיד עם הגיעו ארצה, שאל את עמיתיו, אך אפשר לבוא בדברים עם מפקדת הארגון הצבאי הלאומי. אמרו לו: זה קשה. אמר להם: מה הקושי, הן יש להם מטה ראשי ולו רשת טלפונים. אמרו לו: אם כך, הצדק עמך, חפש בספר. הכתב הנמרץ עשה כעצת מותחיו. הוא חיפש את מספר הטלפון תחת אותיות שונות, לועזיות, הקשורות בארגון הצבאי הלאומי, מפקדתו, או מטהו, הוא היה משונע כי ימצאהו. היתכן, שאל, כי צבא המחתרת, עליו שמע כה רבות, לא תהיה לו מרכזיה טלפונית מסודרת? הוא התעתד להרים שפופרת, לקרב אפרכסת לקרוא בקול: הלו אצ"ל, כאן מדבר... אך משום מה לא מצא את המספר הנדרש וישתאה מאד מאד. ובמחתרת היה צחוק. שידענוהו, כפי שנצטווינו על ידי המורה גם אז, על אף הכל.