1957-09-20 הערב מלאו כמעט 40 שנה מאז נוצר הכוח היהודי המזוין הראשון מאז ימי בר כוכבא על ידי מורנו ורבנו ואבינו הרוחני, זאב ז'בוטינסקי.
גם הוא היה צריך ללחום ביחס של בוז, חוסר הבנה, גידופים והשמצות. אבנים הושלכו בו על ידי פקידים, על ידי איגודים, על ידי ועדים. אילו שמע הדור ההוא בקולו, ובמקום 5000 חיילים יהודים היו באים לארץ ישראל בשנת 1917 חמישים אלף, כפי שהוא רצה, הייתה קמה מדינת ישראל בשנת 1920; ולא היה מגיע לידי השמדת מיליוני אחינו. כל מהלך ההיסטוריה העברית היה שונה.
הם לא שמעו בקולו. הם יידו בו אבנים, הם גרשוהו, גידפוהו והשמיצוהו, הם דיברו על הפרת משמעת, הם דיברו על שבירת האחדות, ורק 5000 נענו לקריאה.
מורנו ורבנו עודנו נח – ואתם יודעים את הסיבה – בקבר בודד באחד מפרברי ניו-יורק, אף כי בשנת 1936 בצוואתו האחרונה ביקש כי עצמותיו תועלינה ארצה בפקודת הממשלה היהודית. וזה תשע שנים קיימת ממשלה יהודית, והממשלה מסרבת לתת את הצו להביא את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, אחד מגדולי בניה של האומה, אחרי הרצל, לארץ ציון וירושלים.
עכשיו יש לנו צבא של 250,000 איש. בלבו של כל אחד מהם ישנה טיפת דם מתוך לבו של זאב ז'בוטינסקי.
