החרות השלום והצדק ינצחו

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ד אלול התשי"ז, 20 בספטמבר 1957
מתוך:
עמוד 2

הערב מלאו כמעט 40 שנה מאז נוצר הכח היהודי המזוין הראשון מאז ימי בר כוכבא על ידי מורנו ורבנו ואבינו הרוחני, זאב ז'בוטיסקי.
גם הוא היה צריך ללחום ביחס של בוז, חוסר הבנה, גידופים והשמצות. אבנים הושלכו בו על ידי פקידים, על ידי איגודים, על ידי ועדים. אילו שמע הדור ההוא בקולו ובמקום 500- חיילים יהודים, היו באים לארץ ישראל בשנת 1917, חמישים אלף, כפי שהוא רצה, הייתה קמה מדינת ישראל בשנת 1920. ולא היה מגיע לידי השמדת מליוני אחינו. כל מהלך ההסטוריה העברית היה שונה.
הם לא שמעו בקולו. הם ידו בו אבנים, הם גרשוהו, גידפוהו והשמיצוהו, הם דיברו על הפרת משמעת, הם דיברו על שבירת האחדות, ורק 5000 נענו לקריאה.
מורנו ורנבו עודנו נח- ואתם יודעים את הסיבה- בקבר בודד באחד מפרוורי ניו יורק. אם כי בשנת 1936 בצוואתו האחרונה ביקש כי עצמותיו תועלינה ארצה בפקודת הממשלה היהודית. וזה תשע שנים קיימת ממשלה יהודית, והממשלה מסרבת לתת את הצו להביא את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, אחד מגדולי בניה של האומה, אחרי הרצל, לארץ ציון וירושלים.
עכשיו יש לנו צבא של 250000 איש. בלבו של כל אחד מהם ישנה טיפת דם מתוך לבו של זאב ז'בוטינסקי.