החל הויכוח הכללי בקונגרס הציוני הכ"ה בירושלים מ. בגין : יש להחיות ולא לפרק את ההסתדרות והתנועה הציונית
hrt19601229-01.2.3 הענין החינוכי. אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, מאושרים לראות מידה כה גדולה של הסכמה כללית בקונגרס הזה מסביב לאחד הרעיונות המקוריים שלו, אשר בימיו כמובן הותקף כרגיל, הלא הוא הרעיון לעשות את שפת עבר לשפה מדוברת וחיה, לא רק בארץ ישראל, אלא בכל תפוצות הגולה. בא היום וגם רעיון זה ניגאל ואומץ על ידי הכל. לכן אין לי צורך להרבות בדברים על נושא זה. מובן מאליו שצריך ללמד את כל הנוער היהודי את שפתנו הלאומית, את שפת התרבות של העם היהודי, כפי שאמר זאב ז'בוטינסקי בלכתו מעיר לעיר לפני למעלה מ-50 שנה. והדבר הוא אפשרי. העולם כולו נעשה דו-לשוני, ועברית היא שפה נאה שיכולה להחדיר אהבה בלב כל דוברה, והיא תהיה גשר בין הנוער היהודי בתפוצות הגוה לבין הנוער העברי במולדת. אבל הכוונה היא לא רק למתוח את הגשר, אלא לחנך את הנוער היהודי כך שהוא יעבור את הגשר ויבוא אלינו. אבל חייב אני לומר, שאין זה מספיק לחנך לעברית; יש לחנך לאמונה. גבירותי ורבותי, מה נותר לנו בימים אלה מחוץ לאמונה? כל העולם נבוך, כולו בסכנה. הייתי לפני שבועות מספר בבסיס אדיר כח של מעצה כבירת אונים, ומצאתי שם קצין מטיפוס חדש; אקרא לו הקצין המודאג. בדרך כלל קצינים אוהבים להחזיק בידיהם כלי נשק כבירים, ויש כאלה הרצים להשתמש בהם. הפעם מצאתי קצין מודאג: הלוואי ולא נפעיל. מי יתן ולא נעשה בזה שימוש. זו התפילה. ומה נשאר? אני אומר זאת בכל לבי ובכל נפשי, ואין הדבר צריך להיות תלוי בהשקפה זו או אחרת. הרי עצם הצלתה של האנושות כולה תלוי באמונה בהשגחה העליונה ובשכל הטוב שהיא תתן לאנוש לבל ישמיד עצמו. משום כך החינוך של הנוער היהודי צריך להיות לעברית ולאמונה, לקידוש המסורת, ולהשרשת הערכים הנצחיים של תורת ישראל, למען עמנו ולמען ארצנו. התפקיד המעשי - השבה ציונה ....
