הודעת הנשיא וויצמן ומשמעותה

בענין העליה לא חידש הדובר ולא כלום. על "תקופת מעבר" עם עליה מאורגנת ומתוכננת דיבר ד"ר ווייצמן עוד לפני 20-25 שנה. בימים ההם הוא טען נגד מאכס נורדאו, אשר דרש "לזרוק" בחפזון חצי מיליון יהודים לארץ-ישראל, כדי לפתור מיד את שאלת הרוב. בתקופה יותר מאוחרת טען ד"ר ווייצמן נגד ז'בוטינסקי, אשר דרש להלחם לעליה המונית ותהא גם "בלתי מאורגות". כדי להציל גם את העם וגם את הארץ. ומי מבין שלושת המנהיגים הללו צדק? התשובה ניתנה במאידנק ובספר הלבן.

לעומת זאת "חידש" ד"ר ווייצמן חידוש ביחס למדינה העברית. כמובן לא לעצמו הוא חידש, כי עדיין זכורה הודעתו, ואף היא נמסרה לעתונות, בימי הקונגרס ה-17, לפיה אין לו "לא הבנה ולא אהדה לדרישה לרוב עברי בארץ-ישראל". אבל החידוש הוא כלפי העולם, העומד, "לחלק מחדש" את כדור הארץ: כלפי העם העברי שהקריב, מחמת חוסר מדינה עברית, ששה מיליון מבניו; וכלפי הישוב העברי, שדורבן ע"י מנהיגים אחרים לקראת ההכרעה, העומדת לבוא "מחר". בשביל כל אלה תהיה הודעת הנשיא לגלוי מוזר היא באה ללמד, כי אין ההנהגה העברית דורשת גם היום את המינימום, המגיע לכל עם; ועל אחת כמה וכמה לעמנו. היא קובעת, כי הקמת המדינה הופכת שוב ל"חזון". בתקופה זו, 5-10 שנים הן "כנצח". איש לא יוכל לומר, מה יהיה בעולם, או במזרח התיכון, כעבור עשר שנים!