ההתקפה על מבצר המשטרה ברמת-גן

כך רוכשים חיילינו את נשק החופש. והרי אין זו הפעם הראשונה. הם שהתוו את הדרך לכבוש כלי זין ממחנות האויב. לכבוש, ולא להוציא בעזרת מסמכים מזוייפים. ועוד תקדים יצרו. הם יצאו לקרב בצהרי יום. בראש-העין, בעקיר, בצריפין, בנתניה, ברמת-גן ועוד, נכנסו לתוך "לוע הארי". לאור השמש, ולא זו בלבד שיצאו הימנו אלא גם הוציאו מאות רובים, מכונות יריה מכל הסוגים, רבבות כדורים וכו'.

כמובן, סלילת דרכים חדשות אלה עולה בדם, בדם רב, בדם קדוש. אך אין ברירה. מלחמת השחרור העברית איננה יכולה לשקוט על שמריה; היא מוכרחה לעלות משלב אחד לשלב גבוה יותר. צבא המחתרת העברי חייב להשאיר מאחוריו את הסין-פיין האירי ואת המחתרת המהוללת באירופה. וכך הוא עושה. אך מדי זכרנו את הדם הקדוש, הניתן בברזל, משתפך בנפשנו גל של מרירות תהומית נגד השאננים בציון.