הבורחים הערבים לא יוחזרו (הרצאה על המצב המדיני במועצת החרות ד בכסלו תשכד

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ו' כסלו התשכ"ד, 22 בנובמבר 1963
מתוך:
עמוד 3

מאז קבלת החלטת הכנסת בענין זה ומאז ההצבעה האומללה ההיא לפני שנתיים בעד הצעת ההחלטה האמריקאית הכוללת את סעיף 11, אין הממשלה אלא, מתוך כוונה, מתוך חוסר תבונה מדינית, מזמינה לחץ גובר והולך עלינו בענין הפליטים. ראשית, חוזרת וטוענת הממשלה באזני האו"ם לאמור: מעולם לא אמרנו שלא נכניס אפילו פליט אחד. מה משמעותה של הודעה זו? מן הלאו את שומע את ההן. אם הממשלה טוענת שהיא מעולם לא אמרה שלא תכניס אפילו פליט אחד, הלא היא אומרת, שאפשר לדבר על הכנסת מספר מסוים של פליטים ערבים, בודאי לא אחד. כאשר אומות העולם שומעות שממשלת ישראל מוכנה להכניס מספר מסוים של פליטים ערביים, מדוע הן צריכות לפסול סעיף 11 שאיננו מחייב להכניס את כל הפליטים; גם הוא מדבר על אלטרנטיבה: החזרה או פיצויים, כלומר חלק להחזיר ולחק פיצויים. כך, במו ידינו אנו מזמינים את הלחץ, כך, בפינו אנו אומרים: להחזיר מספר מסוים של הפליטים האלה לשטחה של ישראל – ניתן לדיון.

בעקבות ההודעות האלה באה הצעה לקיים מו"מ ישיר בין מדינות ערב ובין ישראל בשאלה זו... אם ישראל אומרת, שהיא מוכנה לשבת עם מדינות ערב, שהן מכריזות נגדנו מצב של מלחמה, ולשאת אתן על שאלת הפליטים בלבד, אין פרוש אחר אלא שהיא מוכנה לקחת בחשבון החזרת מספר מסוים של הפליטים הערביים. שוב אנו מזמינים את הלחץ, שוב אנו בעצמנו אומרים: יש אפשרות גם מבחינתנו להחזיר מספר מסוים של אנשים אלה לשטחה של מדינת ישראל... ודאי, אנו לא נשחרר שום גורם זר מאחריותו ומאשמתו הוא בנסיון להפעיל עלינו לחץ. אני סובר שמותר לנו לומר מבמת מושבה של מועצת תנועת החרות, המיצגת על פי תוצאות הבחיורת האחרונות קרוב ל-140 אלפים אזרחיות ואזרחים, שגם אם הצעת ההחלטה האמריקאית תתקבל, בעוד שהצעת ההחלטה שיוזמה על ידי מדינת ישראל – אם תועמד להצעה – על פי כל הסימנים תידחה על ידי הרוב- בכל המקרים האלה כל החלטה של עצרת האו"ם האומרת החזרת פליטים ערביים לשטחה של ישראל לא תתקבל אלא ככתוב במגילת האו"ם, כהמלצה בלבד, אשר כל חבר באו"ם, כל מדינה ריבונית, זכאית לא לקיים אותה. היא תתקל בהתנגדות של הרוב המכריע של עמנו מעבר לשורורת תנועתנו. היא תתקל בהתנגדותו של בית הנבחרים בישראל כפי שהוא ביטא עמדתו שאינה משתמעת לדו פנים ב-6 בנובמבר 1961.

הסכנה בהצעת ההחלטה האמריקאית היא בכך שהיא יוצרת אשליה בקרב מדינות ערב וגם בקרב הפליטים הערביים עצמם, שאפשר בתנאים מסוימים להפעיל לחץ כזה על מדינת ישראל שבעקבותיו היא תסכים להחזיר מפסר מסויים של פליטים אל שטחה. ממשל ארה"ב חוטאת לפליטים הערבים עצמם אם היא על ידי הצעותיה החוזרות ונשנות המכילות את סעיף 11 יוצרת בליבם את ההשליה, שאולי הם יוכלו לשוב לישראל. לא יוכלו. בשבילנו זוהי בעיה גורלית. מעולם לא שללנו אספקט אנושי בבעיה זו. מי כמונו מבין לגורלם של פליטים. אולם האספקט האנושי המכריע הוא קיומה של המדינה היהודית שבלעדיה לא חירות ולא חיים לא לנו ולכל עמנו בתפוצות. החזרת פליטים אלה לשטחה של מדינת ישראל פרושה, סיכון עצם קיומה של המדינה הזו ואין לך דבר בעולם שלמענו אנו נהיה מוכנים לסכן את קיומה של מדינתנו.

כך עומדת הבעיה מבחינה אנושית על שני האספקטים שלהם, הערב והיהודי גם יחד. אבל כדי להוכיח שזו עמדתנו, לאמור, אם הצעת ההחלטה האמריקאית המקורית או המתוקנת תכה לרוב מספיק של שני שלישים באו"ם הרי אין זו אלה recommendationומדינת ישראל לא תקבל אותה. צריך שהמשלחת שלנו, בדרך הפרלמנטרית המקובלת באו"ם, תבטא את העמדה הנחושה הזו והדרך היא להצביע נגד ההחלטה האמריקאית. בודאי לא עוד הרמת יד בעדה, כשפי שנעשה לפני שנתיים, גם לא המנעות, כפי שנעשה לפני שנה. הלחץ גובר והולך, וגדי לומר לכל האומות המאוחדות וביחוד ליזומי ההחלטה, כי אנשים אלה לא יכולים להיות מוחזרים לשטחה של מדינת ישראל, צריך שמשלחתנו תצביע נגד הצעת ההחלטה האמריקאית. צריך כך לנהוג, אפילו נדק שקולנו יהיה יחיד ואחד בהצבעה זו. לא בפעם הראשונה אומה, בהתחשב באינטרסים עליונים שלה, נשארה מבודדת באו"ם, בו יש יחסי כוחות מסוימים. כאשר הענין נוגע לאינטרס העמוק ביותר, לקיומך הלאומי, אל תהסס להשאר לבדך, תצביע נגד הצעה העלולה לסכן עתיד מדינתך ולא תהיינה עוד שום אי הבנות שיש לסלקן. לפי הכרתנו אין שום סיבה לחולשת לב. לפי אמונתנו צריך לומר במפורש: נכון, אף לא פליט ערבי אחד מאלה שברחו משטחה של מדינת ישראל, כתוצאה מנסיון הערבים להשמיד אותנו מתחת שמי השם, לא יוחזר לשטחה של מדינת ישראל, כפי שהחליטה הכנסת. אם מישהו יאמר לנו שזו עמדה ,,קיצונית", לא נשפיל את ראשנו בגלל האשמה הזו. יש, כפי שנוכח דורנו, קיצוניות בהתנגדות ויש קיצוניות בכניעה, ואם הברירה עומדת בין הראשונה לבין השניה, אנו מעדיפים את הראשונה, שהיא המדיניות הלאומית האמיתית.