הבורחים הערבים לא יוחזרו (הרצאה על המצב המדיני במועצת החרות ד בכסלו תשכד

מה אמרנו עם הממשל הצבאי? אנו דברים בעקרון המקודש של שווי זכויות לכל אזרחי ישראל, ללא הבדל לאום, דת, גזע ומצוא, מאז נטלנו לידינו את דגלם של הרצל וז'בוטינסקי.

אם הבטחון הלאומי, אם מניעת שפיכת טיפה אחת של דם יהודי מצווה לקיים תקנות שיש בהן משום פגיעה בעקרון הזה, ללא היסוס וללא סייג נאמר: הכורח הבטחוני יקבע. אבל אם לתקנות מסוימות אין שום משמעות בטחונית והן מקוימות או בגלל עקשות הפרסטיז'ה או למען אינטרס מפלגתי או כיתתי, גלוי או נסתר, הפגיעה בעקרון של שווי הזכויות במדינת היהודים חטא הוא.

מתוך השקפה זו הצענו לבטל את הממשל הצבאי כמוסד קבע, אך לפני ביטולו לחוקק חוק לבטחון המדינה, שיתן סמכויות מתאימות, כדי להתגבר על כל סכנה פנימית לבטחון האומה ולשלום הצבור. מעולם לא תבענו לבטל את הממשל הצבאי מתוך חלל ריק. תמיד אמרנו, נתקדם לביטולו ולפני שיבוטל נכניס לתוקפו את חוק בטחון המדינה לשעת סכנה.

בינתיים החליט ראש הממשלה לבטל את רשיונות התנועה ברוב המכריע של איזור הממשל הצבאי ולרובה המכריע של האוכלוסיה הערבית. רשיונות התנועה הללו היו נשמת המוסד ששמו הממשל הצבאי. זאת שמענו תמיד; כל הסכנה היא בתנועה חופשית בלתי מוגבלת של אוכלוסים ערבים מן השטחים בהם הם מתגוררים לשטחים בהם מתגוררת האוכלוסיה היהודית. זו היתה הבעיה הבטחונית המכרעת, לפי ההסברים הרשמיים של מחייבי הממשל הצבאי. עתה אין עוד רשיונות תנועה, לא ליום ולא ללילה ומאות אלפי אזרחים ערבים יכולים בכל שעה לצאת ממקומם ולבוא לכל מקום. מה נותר מאותו מוסד ששמו הממשל הצבאי כלפי בטחון האומה? מדוע הוא צריך להוסיף ולהתקיים? מדוע צריכה מדינת ישראל להיות חשופה להתקפות, שהיא מקיימת מוסד הפוגע – על כך קראנו לפני 3 ימים בעתון ,,דבר" – בעקרון של שווי זכויות? מדוע אנו, המאמינים בצדקת העקרון של שווי זכויות, נוסיף לפגוע בו, אם אין בכך לא כורח ולא צורך ולא תוכן בטחוני? יצאה צדקתנו לאור, ואנו בדרכנו לשיטתנו.

אני מתכבד להודיע למועצה שלקראת הדיון הקרוב בכנסת בבעית הממשל הצבאי, אנו נגיש לה הצעת חוק בטחון המדינה לשעת סכנה, במקום התקנות הבריטיות מ-1945, שהממשל הצבאי נשען עליהן. במשך השנים האחרונות תמיד אמרנו שיש להכין חוק כזה. כדי לתת אפשרות לכנסת להכינו, בהצעת החוק שלנו לביטול תקנות 1945, תמיד השארנו תקופת מעבר לא פחות מאשר חצי שנה או שנה. הצענו לממשלה, לסיעות הקואליציה לבוא בדרים עם סיעות האופוזיציה, כדי יחד להכין הצעת חוק כזו ואני סובר שאפשר יחד להכין אותו, אם יהיה רצון טוב והבנה אמיתית של בעיות בטחוננו הלאומי. אבל הממשלה לא קבלה את הצעתנו. החלטנו, איפוא, בדיון הקרוב לא להסתפק עוד במתן תקופת מעבר ובהגשת תביעהלחוקק חוק בטחון, אלא אנו בעצמנו נגיש את הצעת החוק.