האתיקה של מלחמת השחרור

בין הדבורים הללו לבין "המעשים" הבאים בעקבותיהם, פעו- רה תהום. ומה שבוקע ממנה, הריהו השקר הגדול. כי כך אין מצילים אומה מושמדת; כך אין משחררים מולדת משועבדת; כך אי אפשר, כפי שהורנו הנסיון המחריד, להגיע למטרה. דוברי התנועות הישוביות יכולים לרמות את עצמם; אולי הם מצליחים גם, לפחות זמנית, לרמות את חבריהם; את ההיסטוריה לא ירמו. דברים, שאין אחריהם מעשים, כזב הם.

ואילו בחיינו, אין סתירה זו. אנו באמת איננו יודעים שקט ומנוחה במאבקנו לגאולת העם. אנו באמת עושים את הכל מה שבכוחנו לעשות, כדי לפרוץ את השערים הנעולים, כדי להפיל את השלטון שנעל אותם. חיינו הם פרשה ארוכה של מלחמה ממשית, של סבל ורדיפות, של בתי-כלא ומחנות רכוז, של וויתור על חיי שלווה ואף על החיים עצמם. אין אנו עושים שקר בנפשנו. אנו נלחמים. הלאו שלנו הוא לאו; ההן שלנו הוא הן. ועל כך גאוותנו.