האזרח שוחר השלום של דוקטור סרווציוס

לא לנו, כמובן, להביע דעה, באילו נימוקים צריך בית המשפט להשתמש, כדי להוכיח את חוסר השחר או את ריבוי האופל, בטענותיו של הסניגור הגרמני. אבל על "נימוק" אחד של אותו עורך דין מארץ תכנון הטבח אין, לפי כל עמק הכרתנו, לעבור לסדר היום. העובדה, שראש התביעה המלומד לא הגיב במקום על דבריו הנוראים של ד"ר סרווציוס היא המחייבת אותנו להעלותם בכל אימתם המוסרית.

הרי דוקטור סרווציוס הרשה לעצמו. בין שאר טענותיו, להכריז, לא פחות ולא יותר, כי עם תום מלחמת העולם השנייה, עם נפילת המשטר ההיריסטי, היה מרשו, אדולף אייכמן, "לאזרח שוחר שלום". הבה ונוסיף על הכרזה זו, אשר מחרידה ממנה עוד לא הושמעה בשום בית משפט בעולם, את הפירוש המתבקש ממנה. מה אתם רוצים ממרשי? הוא סיים את מלאכת הדמים שלו, הוא רצח מיליונים יהודים, אנשים, נשים וילדים ותינוקות ומאז אין הוא רוצה עוד, וכפי שהנכם יודעים, אין הוא גם יכול לרצוח יהודים נוספים. הוא גמר, אחר ביצוע מסע ההשמדה שלו, עם רציחת יהודים – שחררוהו! כזה הוא, ולא אחר, טיעונו של הסניגור הגרמני לגבי רב הטבחים הגרמני. ותגובה במקום, ואפילו בצורת שאלה, לא הייתה, לדאבון ליבנו. והיה צריך לשאול: האם אתה, ד"ר סרווציוס, כעורך דין, היית משמיע טענת "זיכוי" כזו כלפי כל מרשה שלך בארצך, שנאשם בהריגת אדם אחד? האם היית אומר לשופטים, בני עמך, כי מאחר ומרשך "כבר" הרג ואין הוא, לפי "מיטב" ידיעותיך מתעתד להוסיף ולהרוג אזרחים אחרים, משמע שהוא היה "לאזרח שוחר שלום"?

ד"ר סרווציוס, אומרים, לא היה חבר רשום במפלגה הנאצית; הוא היה "רק" מאיור בחיל היטלר ונשבע אמונים, כמובן, לפיהרר באופן אישי. בגלל ההבדל הזה, בין ציות להיטלר כמנהיג המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית לבין מילוי פקודותיו כמפקדו העליון של הוורמאכט, נחשב הר דוקטור סרווציוס לאחד "הגרמנים הטובים", והוא הורנו לדעת, מיהו בעיניהם משמיד יהודים משהשלים את השמדתם - : אזרח שוחר שלום.