דרכה של ממשלה לאומית ליבראלית הנאום המלא בפתיחת הועידה הארצית החמישית של תנועת החרות בהיכל התרבות בתל-אביב 24/11/1958

ראשית - על פי הבטחתנו נביא בפני הכנסת הצעה לחוקת יסוד, אשר תבטיח את חרות האדם, תקבע את זכויות האזרח וחובותיו, תגדיר את סמכויותיהן של הרשויות, תערוב לחופש המצפון והאמונה הדתית ולשוויונו בפני החוק של כל תושב ללא הבדל מוצא, עדה ודת, מין ומעמד. ותשליט את עליונות המשפט. מהי עליונות המשפט? – אנחנו נציע שלבית-המשפט העליון תינתן הסמכות, לארח חקיקת חוקת היסוד, לקבוע אם החוקים המתקבלים על ידי הכנסת עומדים בהתאמה לחוקה, או סותרים אותה. יש לכך תקדים בארצות הברית של אמריקה. נכון, יש גם תקלות מסוימות הקשורות במוסד משפטי ואזרחי כזה. אבל הנסיון הוכיח, שמעיקרו מוסד זה מבטיח את חרות האדם מפני התנקשות גם של רוב בבית ה נבחרים. וכאשר מאחורינו יעמוד רוב בבית הנבחרים שלנו, נגיד – נעשה ונקיים – גם את רוב בבית הנבחרים צריך להגביל מבחינת הבטחת חרות האדם והאזרח על ידי עליונות המשפט. ואם החוקה תתקבל, אנחנו נציע שאחד מסעיפיה יקבע משאל עם בישראל.

בקשר עם הרעיון הזה, שהוא כמובן, איננו מקורי שלנו, - המוסד קיים במדינות דמוקרטיות אחרות, אבל אנחנו היחדים שהבאנו אותו בפני עמנו, וכל המפלגות, ללא יוצאת מהכלל, דחו אותו – ישנה עכשיו איזו התעוררות מיוחדת, בעיקר בתי מפלגות. בתוא עליהן הברכה, על התעוררותן כלפי הרעיון של משאל עם. שהם דחו אותו כבונפרטיסטי. דיקטטורי, מטעה את העם, הורס את הדמוקרטיה, עוקף את הכנסת. אבל ברצוני לומר דברים פשוטים: אי אפשר להיות נג המשאל ובעד המשאל. כפילות זו – אינני רוצה בליל הפתיחה של ועידתנו להשתמש במלים חריפות אך הן קיימות – כפילת זו לא תתקבל על דעתו של שום בן-אדם. בוואי לא של יהודי, שיש לו, לכל הדעות קצת שכל.

הדבר השני שאני רוצה לומר הוא: לו היה מתקיים משאל עם על שיטת הבחירות בישראל, על פי האמת, על פי הכנות, היה צריך, במשאל כזה, להציג, לכל אזרח, את השאלה הבאה: האם אתה מסכים שעל ידי שינוי שיטת הבחירות, תהיה מפא"י, שהיא מיעוט בעם, לרוב בכנסת? אתה מסכים – כן, או לא? כי זהו הנושא ואין אחר. אבל, כשנציע חוקה, נציע משאל עם. אנו מקוים שהוא יעזור לביסוס הדמוקרטיה והחופש בישראל.