דרכה של ממשלה לאומית ליבראלית הנאום המלא בפתיחת הועידה הארצית החמישית של תנועת החרות בהיכל התרבות בתל-אביב 24/11/1958

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט"ז כסלו התשי"ט, 28 בנובמבר 1958
מתוך:
עמודים 3,4

אם העם יתן בנו אמון להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה, מה נעשה בשטח הכלכלי-חברתי? כדי להשיב לשאה זו, חובה עלינו, בראש ובראשונה, לקבוע עובדות יסוד... יוצא כי קו ההתפתחות הוא לריבוי הגרעון המסחרי ולהתרחקות ממשק הנושא את עצמו, משק המכסה את הוצאות הייבוא שלו על ידי הכנסות הייצוא שלו... מלבד תנודות קלות קו ההתפתחות בהשקעות חוץ מוביל מטה...במשך השנים מ-1947 עד 1957 היתה התפתחות מסויימת למשק הקרוי ,,הסתדרותי". המזכיר הכללי של ההסתדרות סיפק לנו את המספרים היסודיים ביחס לשלשת הקונצרנים העיקריים שלה... המחזור של שלושת הקונצרנים ב-1947 – 34 מיליון לירות; וב-1957 – 822 מיליון לירות. אנחנו חושבים שיש קשר בין שני קוי ההתפתחות האלה. קשר של סיבה ותוצאה. הוא התבטא גם בבשורה המצויינת למשקיעי חוץ, שהיתה בפי המזכיר הכללי של ההסתדרות, לאמור: המשק במדינת ישראל הוא בששים אחוז, כבר משק ממלכתי צבורי, והסתדרותי, ורק ארבעים אחוז משק פרטי. ובתוך ארבעים אחוז אלה יש דם סוגים שהם בעצם אינם מסוגי המשק הפרטי. לכן אומר המזכיר הכללי של ההסתדרות: לא נותרו אלא איים של המשק הפרטי והים הגדול המקיף אותם הוא של המשק הממלכתי, תבורי והסתדרותי. והרמז הוא – אי אפשר ןמר אם ירצה השם, כי הדבר הוא בשביל עמנו – אלא אם תרצה ההסתדרות, יציפו גלי הים הסוערים האלה את האיים האחרונים ובעוד זמן נחיה כולנו במשק ממלכתי צבורי והסתדרותי בלבד. זו הסיבה והתוצאה. אין לומר, שהמשק ההסתדרותי התפתח כפי שהתפתח משום שהיו השקעות חוץ מעטות, אלא להיפף, משום שבכוחה של המדינה וכל מוסדותיה הגיעו הקונצרנים ההסתדרותיים לאן שהגיעו, היה מיעוט בהשקעות חוץ, ונראית בעליל ירידתן...מה נעשה כדי לשנות את המצב?... היכן הפתרון האמיתי?... ראשית – הממשלה הלאומית ליברלית תיקרא לכל בני עמנו ברחבי תבל; אחינו, בואו והשקיעו מהונכם, ממרצכם וכשרונכם במדינת ישראל. רכושכם לא יופקע. לא יושמו בדרככם שום מכשולים בירוקרטיים, לא תידרש מכם, לא במישרין ולא בעקיפין, לא במפורש ולא ברמיזה, שום שותפות צבורית. בניתן עולם ומלואו. בואו בנו את ארצנו הקטנה מען תהיה גדולה. והם, בהיותם בטוחים כי חדש הוא המשטר, לא מתנכל ולא מתנקש, ולא מתנגש – יבואו וישקיעו. זוהי אמונתנו. שנית נבטל את הפיקוח על המטבע הזר, כפי שדרשנו עוד לפני ארבע וחצי שנים, בועידתנו השלישית, למען ריבוי ההשקעות ולמען הנסיון, רב הסיכויים, לעשות את ישראל, מבחינה מסויימת, לשוויץ שניה, בנק בינלאומי. ביטול הפיקוח על המטבע הזר, זוהי הדרך להשגת שתי המטרות האלו. שלישית – נעשה מאמץ כדי לייצב את המטבע ולייצב את המחירים והא בהא תליא – ולייצב את השכר, תוך דירוגו הצודק מבחינת ההשכלה וההתמחות. רביעית – ננהיג ריפורמה יסודית בשיטת המסים, נשתית את השיטה על שתי יסודות: (1) ביטול כל אפליה. שוויון מוחלט בתשלום המס. כל עוד *קטע לא ברור באדא* קיימים מפעלים הסתדרותיים, הם יהיה חייבים בתשלום *לא ברור* מס בו חייו כל אזרח בישראל. (2) להשאיר בידי האזרח, בכל השכבות, חלק צודק *לא ברור* עמלו , כדי לעודדו לפריון גובר, ליזמה ולחסכון. חמשית -נביא בפני הכנסת חוק להפרדה בין איגוד מקצועי של עובדים או גוף פוליטי, לבין בעלות על מפעלים עסקיים... לא תהיה כל נוקשות בקביעת מעמד זה. תיבדקנה הדרכים המועלית ביותר וביניהן: (1) שחרור הקואופרטיבים הקיימים מכל תלות יורידית, או מדינית, באיגוד המקצועי. (2) העברת מפעלי יסוד מיוחדים, כגון מקורות, לבעלת המדינה. (3) הפיכת מפעלים לקואופרטיבים של העובדים המועסקים בהם עצמם. (4) הפיכת מפעלים לחברות ציבוריות, או פרטיות. אנו משוכנעים שחוק ההפרדה הוא לא לרעת האיגוד המקצועי אלא לטובתו. אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, רואים באיגוד המקצוע של עבודים ופועלים, גורם בקידמה האנושית. אנו איננו מאמינים שהאדם אשר נולד קבצן, חייב כקבצן למות. אנחנו מאמינים באמת של בצלם אלהים נוצר, ולכל אדם, ולכל בני משפחתו, יש להבטיח קיום בכבוד. ואם איגוד מקצועי מייצג את האינטרסים של חסרי קיום; או של חסרי קיום בכבוד הרי הוא גורם, כפי שאמרנו, בקידמה האנושית הגדולה. ששית – נביא הצעת חוק נגד קרטלים למיניהם. אנחנו איננו מאמינים שרק קרטלים הסתדרותיים יש לבטל; גם קרטלים פרטיים יש לפרקם. יוזמה פרטית אין כמוה כמכשיר לפיתוחו של משק. התנאי הוא שהיזמה הפרטית, תהיה יוזמה חפשית, בלי קרטלים ציבוריים או פרטיים בלי קונצרנים, בלי טרסטים. כך נבנה את ישראל. שביעית – נציע ביטוח בריאות ממלכתי... כאשר נמצאו רופאים בישראל, שהשליכו מאחרי דלתם פגועים שותתי דם, משום שכך נצטוו על ידי מי שנצטוו, באתם, אתם, רופאיה של קופת-חולים – אך לא רק אתם – אחד מאלה שלא נימנו עליכם, נזכיר היום: ידידינו המצויין, אחד מגדולי הרופאים בישראל, הפרופסור מרכוס. -הוא ואתם הכנתסם אותם, טפלתם בהם, חבשתם פצעיהם, הסתרתם אותם ממבקשי נפשם, העברתם אותם לידינו. תבוא הברכה עליכם, ידידינו, ליובלכם. אולם, אם נאחנו נרכיב את הממשלה ונעמוד בראשה, נמיע בטוח בריאות ממלכתי. לא נהסס להציע שקופת חולים לעובדים לאומיים, תעבור מן העולם הזה, יחד םע קופת חולים של ,,הסתדרות העובדים הכללית", יחד עם כל קופות החולים, למען בריאות העם, למען מדינת ישראל,למען יהיה צדק ויושר גם בריפוי של חולי ישראל. שמינית – ננהל מדיניות של תעסוקה מלאה. אנחנו דוחים את האסכולה החדישה, לפיה, אם תהיה אבטלה, לא אכפת. איכפת מאד. אנחנו חושבים שאבטלה היא חולי אורגאני של כל החברה, האכול בה כל חלקה טובה. הבטלה מעבירה על הדעת; האבטלה עלולה להעביר על הדעת. אנחנו רוצים במדינה בה תהיה תעסוקה מלאה. אבל, אם, כתוצאה של התפתחותח, שאין לחזות אותה מראש, חס וחלילה, מישהו בישראל לא תהיה לו עבודה, אנחנו רוצים, שיהיה, למען עזור לו, ביטוח ממלכתי נגד אבטלה. אנחנו חושבים שאסור להפקיר אדם, כל אדם. יש לדאוג לאדם, לכל אדם, ואינו אשם בביטולו מן העבודה. אל קוי יסוד שנציע כדי לשנות את המצב השמקי והחברתי מיסודו. אבל עלינו להוסיף דברי הסבר. אלו שתי ההשקפות הניצבות היום בישראל – סוציאליזם וליברליזם. הסוציאליזם שלהם פרושו: משק התלוי בחסדי זרים, נישול המעמד הבינוני והחרבתו, שעבוד הפועל ועוני. הליברליזם שלנו פירושו: הקמת משק נושא את עצמו, קיום המעמד הבינוני והתפתחותו, שחרור הפועל ורווחתו. איך אין הליברליזם של המחצית השניה למאה העשרים, דומה למה שנקרא ליברליזם במחצית הראשונה למאה התשע עשרה.