דו שיח בניו יורק

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א טבת התשל"ז, 1 בינואר 1977
מתוך:
P20-276
נושאים:
מדיניות חוץ - יהדות ארצות הברית, יסודות מדיניות החוץ. לאומיות - לאום יהודי (ציונות)

המונח השני הוא השארות בחיים, או במשך הקיום, כלומר בביטוי שנתפרסם במקור האנגלי. זה סיפור ישן. בסופה של שנת 1967, או בראשיתה של 1968, קיבלנו איגרת ממשלת ארה"ב שבה נאמר, בחלקה החיובי, כי ארה"ב רואה את עצמה מחוייבת לבטחונה והשארותה בחיים של ישראל. בישיבת הממשלה העירותי, כי הביטוי השני נושא עמו נימה של חסות, וחובתנו לבקש את הידידים שלא להשתמש בו. בעד המשך הקיום של עמנו, אנחנו, נבחריו, אחראים ולא שום גורם חיצוני, גם ידידותי, אפילו יהיה חזק ביותר. בטחון זוהי שאלה אחרת. המונח הזה אין בו חד צדדיות. הוא מותיר מקום לשיקול של אינטרס הדדי, של מעשים הנובעים ממנו. יש הוכחות מפורשות, מעשיות (תעלת סואץ היתה נעולה, מלחמת וייטנאם התנהלה במלוא עוזה ואניות הנשק הסובייטיות נאלצו לשוט מסביב לכיף התקוה הטובה) כי ישראל חשובה לאמריקה גם מן הבחינה הצבאית. ברור, כי סיועה הבטחוני של ארה"ב למדינתנו הוא אינטרס מובהק של המעצמה המסייעת. אבל באחריות להמשך הקיום הלאומי והממלכתי היא על שכמנו, לא על כתפי זולתנו.