דו שיח בניו יורק

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א טבת התשל"ז, 1 בינואר 1977
מתוך:
P20-276
נושאים:
מדיניות חוץ - דיפלומטיה, יסודות מדיניות החוץ. לאומיות - לאום יהודי (ציונות)

אנו תובעים, אומרים ידידים, כי הערבים יכירו בזכות ישראל להתקיים. אל להם, אמרתי, להעלות תביעה בנוסח זה. מתחילה תהה איש שיחי; מה רע בהגדרה הזאת? הסברתי, כי היא מזיקה בתכלית. האם עלינו שוב להיות יוצא מכל הכללים? איזהו העם המבקש, ובשביל איזה עם מבקשים, הכרה בזכותו להתקיים? לא שמענו, כי נתבקשה הכרה מעין זו בזכותה של לוכסמבורג, או של אורוגוואי, של צ'ילה, של אלבניה, או של אומות אחרות קטנות או גדולות. יש הכרה בעצמאות, בריבונות, בזכויות הנובעות מהן, ביחסים תקינים על יסוד הדדיות. אבל זכות הקיום? הן היא מובנת מאליה. כזאת היא חייבת להיות גם לגבי עמנו. קיומנו – זכותנו. אמנם, בעד קיומנו שילמנו, במשך הדורות, מחיר, אשר כמוהו לא נודע בתולדותיה של שום אומה ולשון. אך עובדה זו, בודאי אינה מחלישה את זכותנו להתקיים. נהפוך הוא, איננו מבקשים ממישהו שייאות להכיר בזכותנו להתקיים. קיבלנוה מאלהי אבותינו, זמן רב לפני שעמים רבים אחרים החלו בקיומם הנפרד. באדיבות רבה הודיעני איש שיחי, כי הוא רואה את הנקודה.