1963-02-08 אנחנו, תלמידי זאב ז'בוטינסקי, מאמינים בעקרון, המקודש באמת, של חופש ההתאגדות המקצועית. מורנו ורבנו מעולחם לא ראה פסול בהקמתו, עם הדבר ניתן, של ארגון עובדים אחד וכולל. אך הוא גם מעולם לא ראה באחידות ייחודית זו צוו, או מצווה. בכך מאמינים כל בני החורין בעולם. ואם דובריה של סיעת העובדים מטעם המפלגה הליברלית, למשל, טוענים אחרת, אין הם אלא מוכיחים, כי, לעיתים, נשיאת שם לחוד וקיום עקרון לחוד. חופש ההתאגדות המקצועית הוא אחד העקרונות הליברליים המובהקים; והוא הסותר, בין השאר, את הטוטליטריות לצורותיה וצבעיה.
תנועת החרות לא תכפה על חבר מחבריה השתייכות להסתדרות העובדים הכללית, או להסתדרות העובדים הלאומית. הבחירה וההחלטה בידיו. אזרח הוא, עובד, בן חורין. אם הוא מעדיף להתאגד, או להוסיף להיות מאוגד, בהסתדרות העובדים הלאומית, זכותו היא, ואנו נעמוד לימינו בהחלטתו לקיימה. ואם רוצה הוא להשתייך להסתדרות העובדים הכללית ולהתאגד בתוכה, זכותו היא כך להשתייך וכך להתאגד, ואנו נגן על רצונו לקיימה. אין אדם צריך, לא ברור לי אם אסור לו, להשתייך לשני איגודים מקצועיים, אבל שני אזרחים, עובדים, חברים במפלגה אחת, זכאים בהחלט להשתייך לאיגודים מקצועיים שונים ולפעול בתוכם. מי שאינו מבין או אינו מקבל, את הכללים הפשוטים האלה, עושה פלסתר מעצם המושג של חופש אזרחי, או של חופש ההתאגדות
