בתעלת המשגים

מצבנו הוא אחר לגמרי. שלושה הם הגורמים העיקריים, הקובעים את מהותו המדינית, הצבאית והמוסרית. האוייב מקיים, מצב מלחמה בינו ובין ישראל. האוייב מצבע נגדנו פעולות איבה, בין תמידיות, כגון ההסגר בתעלת סואץ ובמפרץ אילת, ובין חוזרות ונשנות במערכת הדמים, הקרוייה בלשון ההפחתה, גרילה. שלישית, האוייב ומבטיח לנו, כי הוא יצא להתקפה כללית עלינו בשעה, שתיראה לו נוחה. לא שאנו חושדים בו, בלי או עם יסוד כלשהו, כי יש לו כוונות זדון להתקיפנו, כאשר עצמתו תשחק לו, או יראה לו, כי היא תעמוד לו; הוא עצמו אומר זאת. ואנו יודעים – שוב: לא חושדים- כי הוא מתכונן לכך. בפועל. בקצב. בקדחתנות. בתנאים כאלה, שאולי אין דומים להם בתולדות היחסים בין העמים, לטעון כי, אם מישהו מציע לאומה המותקפת, לצרכי ההגנה על עצמה, על בניה ועתידה, מבצעים צבאיים מחושבים, בשעה המתאימה ובמקום הנכון, הריהו מציע ל"פתוח במלחמה" או ל"יזום מלחמה" או לצאת ל"מלחמה מונעת" – זהו כזב, אשר אווילי ממנו קשה, אם אפשר, למצוא...