ברכת יריב

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ח ניסן התשי"ח, 18 באפריל 1958
מתוך:
עמוד 2

אין פלא כי צרות העין הרימה עפעפעיה. השפיל לעשות בטאונה של מפא"י באנגלית. הלה כתב דברים אשר לא במהרה, אם בכלל, יישכחו. ,,תושבי תל-אביב, הסביר ה,,ג'רוזלם פוסט" לקוראיו, עזבו את העיר ועל מרכזה השתלטו אנשי שכונת התקוה, עזרא והמעברות". צא ולמד, קרא ודע: תושבי תל-אביב, אשר הבטאון המפא"יי רוצה ביקרם, שמעו, כי גדודי אצ"ל וסניפי תנועת החרות ופלוגות בית"ר עומדים לעבור את רחוב אלנבי. מה עשו? ברחו. למה? הם יודעים, ,,פני העיר", כי המיצעד יהיה מורכב מתושבי שכונת התקוה ועזרה והמעברות. ותעבור ביניהם זעקה: ספרדים, תימנים, עיראקים ומרוקנים עליכם, - אוצו, ברחו. כי בצוותא אי-אפשר. היעמדו יחדיו, כתף אל כתף, פטריצים (על פי האנגלו-מפא"ייץ) עם פלבאים (על פי זו האבחנה)? היתערבבו? כך נשתנו פני העיר. תושביה עזבוה. במקומם, פלשו למרכזה אנשי שכונת התקוה וכ"ו. נורא. באמת נורא. יש להניח, כי מאז נאמרו, או נכתבו, דברי התנשאות עדתית, או כיתתית, גזעניים מהם עוד לא יצאו לחלל האוויר דארעא דישראל. חלול השם וכזב שמשו בערבוביא בעתון האנגלו-מפא"יי.