1956-02-17 מה היה, איפוא, חידק השיתוק, שמנע מהם לשות להצלת צבאנו מתנאי לימה, הדומים לתנאי טבח, למניעת מלחמת הכחדה נגד רכוזי האוכלוסין שלנו, על נשותיהם וטפם? התשובה היא: פחד זרים. אנו יכולים אמרו, לנצח את חיל המצרים, ולזרוק אותו מעבר למדבר סיני. יש, הוסיפו, יסוד להנחה (אין זה חשוב של מי), כי, כל עוד הכוח המכריע לא עבר לידי אוייבינו לא תוצתנה, עם פתיחת החזית בדרום,החזיתות האחרות, אבל אפילו יצאו כל אוייבינו ללחום בנו, היינו מכים בהם והודפים אותם. כל זה, אמרו, הוא נכון, מציאותי הגיוני, אבל אם נצא למבצע איסטרטגי נגד אוייבינו, תתערבנה מיד המעצמות הגדולות – ואבדנו. הן תחנקנה את מדינת ישראל. היא תחוסל. לא נוכל אלא לשוב למלחמת מחתרת. ומי הרוצה בכך? סופרי השומר הצעיר הרחיקו טעון, כי ה"מעצמות האימפריאליסטיות" (ברית המועצות אף על פי שחטאה, ברית המועצמות היא) אך מצפות למעשה של ישראל, כדי לחסל אותה, כדי ל"היפטר" ממנה. במלים אחרות, לא מרכסיסטיות לניניסטיות פרוידיוטיות, אלא פשוטות וקצרות : אימת ההתערבות הזרה ירדה על ראשינו. אמנם, אין עוד מעלינו שלטון זרים; אבל שלטון פחד הזרים שריר וקיים.
