1963-11-01 נוסח הדבור של ראש הממשלה לשעבר לא רק ידוע אלא גם זכור. למען ההדגמה, הדרושה למוסר ההשכל, נדלה מזכרוננו אי אלו פרשיות ממדברותיו הפרלמנטריים. הייתי שומר בסג׳רה ופועל בפתח-תקוה. הייתי שכיר יום ועתה הנני שכיר חודש. אתם (לעבר אחדות העבודה) רציתם לקיים צבא נפרד. יש לי לכך הוכחות ומסמכים. אני יודע מי היה שם (בחזיתות מלחמה מסויימות) ואני יודע מי לא היה שם. זה לעבר הפחדנים המפורסמים ביותר בישראל. לא הרבנים יקבע מיהו יהודי. זה לעבר הפועל המזרחי. חטפתם ילד. זה כנגד אגודת ישראל. אין אתם אוהבים את המדינה. לאראיתיכם בנגב. כל זה לעבר הציונים הכלליים. דבריו היו לא רציניים ולא אחראיים. זה על חשבונו של נשיא המפלגה הפרוגרסיבית, סליחה, הליברלית. אין לי ויכוח עם אנשים שאני מתעב אותם כיבסקציה ימנית. זאת היתה התשובה, שנזרקה אל ספסליה של סיעת תנועת החרות, לקריאת ביניים של אחד מחבריה המנוסחת בזו הלשון: המדובר הוא במוניזם של אידיאל.
