1963-11-01 אולם, כידוע, לא ישנו אלא בלילות. משום כך אין אנו חולמים בהקיץ. עבדול נאצר, יהיה תיאורו או תוארו אשר יהיה — נאצר הוא. שדורי האיבה מוסיפים להישמע אולי ביתר שאת, בודאי לא בפחות תדירות. מאום לא נשתנה לטובה. אם יש מספר שנויים, הרי הם לרעה דוקא. מדוע איפוא מותר עתה לבטל את אשר אסור היה להעביר אך לפני זמן קצר ? רשיונות תנועה, לא רק לשנים עשר ירחים אלא לעשרים וארבע שעות. היו קיימים במשך שנים רבות. מעולם לא קראנו מעל עמודי ,,דבר״, כי בגלים לא יכול היה סופר מממליציו להרים עיניו ולהסתכל ביושר גאה בערבי או בערביה שחפשום בכליהם, בעלותם לאוטובוס או ברדתם ממנו. נהפוך הוא. הרשיונות היו דרושים לבטחוננו הלאומי, מה נבוש בהם? עתה בושנו ונכלמנו, ותודה, תודה למי ששחרר אותנו מן המועקה הזאת. ערביה מסכנה לא תצטרך עוד לחטט בארנקה. דרור קראנו לה ולהוריה ולאחיה ולבניה. לא באלכסון עוד נביט בהם, מבויישים קמעה ברשעותנו. צדק עשינו. חופש גמור נתנו להם. נרימה עינינו.
