1963-11-01 כל מי שמתבונן בדרכי הויכוח במפרלמנטים של מדינות חפשיות,יודע, כי ראשי ממשלה או חבריה מעולם לא יצאו מיזמתם הם להתקפת עלבונות נגד יריביהם המדיניים. ואפילו אנשי אופוזיציה מתקיפים אותם קשות, בדרך כלל יענו להם במתינות. גם לפני שבוע ראינו את ההבדל הזה, הנובע באורח טבעי מן השוני בתפקידים הממלכתיים, בבית הנבחרים הבריטי. מנהיג האופוזיציה מר ווילסון תקף קשות את ראש הממשלה החדש את הלורד לשעבר יום על דחיית מושב החורף לשבועיים ימים, עד לאחר היבחרו הדמוקרטי של האריסטוקרט לבית הקרוי תחתון, והוא העליון מבחינת ההכרעות המדיניות. דובר הממשלה מר לויד השיב, בשלווה משעממת, בהסברת החשיבות והחיוב בהמצאו של ראש הממשלה, עם פתיחת הדיונים הפרלמנטריים, במושב הקדמי של תומכיו. כזהו הנוהג בעולם. האופוזיציה תוקפת; לממשלה יש רבו. וכבר אמר ד'יזראלי שהיה בשתיהן, כי בפרלמנט התשובה הטובה ביותר היא – הרוב.
