1963-11-01 אולם, כידוע, אין יוצא מן הכלל אחד אלא מאשר קיומו של הכלל עצמו. שנים רבות עמד מר בן גוריון בראש הממשלה. פעמים אין ספור הוא הופיע מעל במת הכנסת. פעמים, שמספרן לגיון, הוא קרא דרור מופקר ללשונו, נאם אוטוביוגרפיה, סילף היסטוריה, פגע, העליב, גידף. אבל, בדרך כלל, היינו קוראים למחרת היום, או בערבי שבתות, כי ראש הממשלה נשא נאום פולמוסי חריף ומצויין; כי הוא לא נשאר חייב לאף אחד מיריביו; כי הוא שוב מחץ אותם ושם לאל את ביקורתם. המילה החוזרת והנשנית בהערכות חמות אלו היתה. ,,פורמה״. שוב היה ראש הממשלה בפורמה, נאמר ברוב הדינים והחשבונות מדיוני הכנסת מן הימים ההם. ומה היתה הצורה הזו שזכתה לשבח ולהתפעלות? ראה לעיל. עיין בדברי הכנסת. כך היתה שנאה יוקדת, המוצאת בטוייה בחיצי רעל, לדרך הויכוח, לא רק המקובלת, אלא גם המהוללת בישראל.
