1955-06-03 אף על פי כן, לא אכחד, כי על שני דברים, הקשורים בעניין זה, אכתוב היום לא בלי רגש של גאווה. ראשית, הריני מזכיר, כי אף אחד מידידי הלוחמים לא פגע במשך שנות מלחמה והסתה רבות, בשום עתון משחיר, או מלבין, על דעת עצמו. הפרובוקציות היו, לעתים נוראות; בכל זאת לא היתה פירצה. שנית, וזה העיקר, שום ידיד לא בא אלי, בכל תקופת המחתרת, עם הצעה "לסדר" קצת עתון פולט רפש. בפשטות: לא עלה על דעתנו לפגוע באיזה שהוא עתון מסית או משמיץ ולהתנקש, על ידי הפגיעה בו, בעקרון של חופש הבטוי, אפילו היה בזוי, אם לא מבזה.
