בסימן עליה מתמדת

הגיע תור השאלות. אחד הרבנים קם והיקשה, בין הקדמות יתרות: "אומרים שלמפלגתכם יש נטיות פשיסטיות, מה תוכל לומר לנו על זה"? קצר ופשוט ונחמד [...] לא קשה היה לי להסביר, לאיזו מטרה הוטל בנו, החפשית בתנועות בישראל, השיקוץ המשוקץ הזה על ידי יריבינו. לא קשה היה להוכיח, כי זאב ז'בוטינסקי היה אנטי-פשיסט בכל השקפת-החיים שלו, בכל רמ"ח אבריו, בכל מעשיו, ספריו, מאמריו ונאומיו. לא קשה היה להראות, על יסוד עובדות, כי אנו הוכחנו את האופי האנטי-טוטליטרי של תנועתנו במציאות החיים, הן בתקופת מלחמת השחרור המחתרתית והן בימי שרותנו באופוזיציה הנאמנה [...]להפתעתי, אשר בוודאי לא היתה פחותה מזו של שומעי, למדתי, כי רוב המשתתפים בהתיעצות "אנטי-חרותית" ההיא, הציעו למפלגה השלטת, הרגילה, ביחוד בגלל ראשה, בגידופי לשון ובהטלת דופי לחדול לה מהדפק את התוו הפשיסטי לתנועת החרות. ההנמקה של זונחיהשיקוץ היתה מעניינית ואופיינית. הם טענו, כי העם, לרבות חברי מפא"י, אנים מאמינים, כי תנועת חרות היא פשיסטית, לפיכך, אם מפא"י תוסיף לכנות את אנשי תנועת-החרות כ"פשיסטים", לא יאמינו בני ישראל וחברי מפא"י עצמם לשום טענה אחרת, שתושמע על ידה נגד יריבתה. הגיון ברזל. המפלגה מעל לכל. ואם טובתה, או מניעת רעתה, דורשים לזנוח תוו, בו נפנפה, בזדון לבב וביד רמה, במשך שנות דור, מוטב לזנוח. ויתמו פשיסטים בישראל. יהודים, אמרו מזל טוב איש לרעהו.