בסימן עליה מתמדת

אולי לא כל אזרחי המדינה יודעים, כי בין אחינו בני ישראל באמריקה, ישנן שלש נוסחאות לעבודת הבורא: אחת מהן נקראת אורתודוכסית, השניה שמרנית והשלישית ריפורמית. על ההבדלים בינהן לא אעמוד. אין הם שייכים לענין הוזמנתי להרצות בפני נושאי האסכולה השמרנית. לא אכחד, כי ברצון קבלתי את ההזמנה הזאת. למדתי, כי החוג, הקרוי שמרני, הוא בבחינת חוט השידרה של הציונות באמריקה. אבל "ציונות", כידוע, אינו מושג ברור, או אחיד, בימינו. לכן, לא התפלאתי כלל, בשמעי מפי הרב המזמין והמארח, כי עלי להיות מוכן מראש לא רק להכנסת אורחים נאה, אלא גם להיפך ממנה. מספר רבנים שמרניים מחו, בצורה די מהפכנית, נגד עצם העובדא שאיש תנועת החרות הוזמן להרצות בוועידתם. כידוע מטיפים כל מטיפנו לדמוקרטיה – בגויים. הם משוכנעים כי ממשלת ארצות הברית, אשר ראשה נבחר על ידי רוב מכריע, עושה משגים חמורים; בהיותם אנשים אמיצי לב ושוחרי חופש, הם גם אומרים זאת. אבל לפי הכרתם יש ממשלה אחת וחידה בעולם, שאינה מסוגלת לעשות משגה, כי הרי היא מורכבת מיהודים. אם ממשלה זו מקללת "מלחמה מונעת", הריהי שוחרת שלום; אם היא עושה "מלחמה מונעת", הריהי אמיצת לב. אם היא מכריזה: "לעולם לא נעזוב את עזה", הרהי גבורה; אם היא נוטשת את עזה, הריהי נבונה. אם היא אומרת לארצות הברית "לאו", מה רבה גדולתה? אם היא אומרת למר אייזנהואר "כן", מה עמוקה חכמתה? ולא יחושו המטיפים הללו כי הם נוהגים על פי הכלל: היה דימוקרט בצאתך, וטוטליטריסט באהלך. כך או אחרת, המטיפים לשובניזם אווילי זה טוענים, כי, כל מי שמתנגד לרשות הקיימת בישראל, הוא בבחינת מורד במלכות, הפסול בתכלית הפסלות. לא ייפלא, כי מחאתם נגד הרצאתי בוועידת הרבנים השמרניים היתה קולנית מאד אף על פי כן הוזמנתי והרציתי.