1964-08-17 יהודי שבא מארץ רחוקה, מארצות-הברית של אמריקה, הציעלהמיר את התוכן ואת המלים של קריאת שמע, זאת הקריאהשבה החלו תולדות עמנו, בשמה עלו אבותינו על המוקד,במלה העיקרית שבה נשרפו עשרה הרוגי מלכות, עמה הלכואבותינו בדור הזה אל הכבשנים. אבל אחינו יוצאי הודו,עדת בני ישראל, השמיעו את ה״שמע ישראל״ הנצחי כלימיהם, מוקפים זרים ונכרים שבעצם מספרם לחצו עליהם.עתה הם באו אלינו, שבו למולדת. עלינו לקבל אותם באהבה,לקרבם ולא להרחיקם, להכניסם לתוך ליבותינו ולא רק לתוךבתינו, ולא לפגוע ברגשותיהם, לא לתת להם טעמים שלתחושת אפליה, ולא מניע להכרת קיפוח. זאת חובתנו. בימיםאלה עלינו לקרב רחוקים: ודאי שאסור לנו להרחיק קרובים.הרי יהודים הם, אחינו המה. לא רק דם מדמנו — נפשמנפשנו הלאומית. עלינו לראות בעצם החזיון של קיום עדהכזאת במשך דורות את אחת התופעות של גדולת העםהיהודי בפזורותיו, בתפוצותיו. וכאשר קורה מה שקורה —כואב, כואב הלב מאד. וגם את זאת נאמר בכל הכנות.
