בכבוד, בכנות ובכאב

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ג אלול התשכ"ד, 21 באוגוסט 1964
מתוך:
עמוד 3

כבוד הרב הראשי, מורנו ורבנו הנעלה, הרב אונטרמן,הודיע שאין משנים הלכות בלחץ. עם בל יראת הכבוד, אנילא רק מסכים — אני גם מבין. אבל עם אותה יראת כבודיורשה לי לומר שהמלה ״הנחיה״ היא מלה חדשה מאד. אםאינני טועה, היא נולדה בדורנו, אולי אפילו בעשור האחרון.לעומת זאת, יש מלה קדמונית אדירה בישראל: תקנות.מורינו ורבותינו בכל דור ודור התקינו תקנות — גם בלחץ.איזהו הלחץ ? — לחץ החיים עצמם. משום כך, בין כלהכתרים שבהם מעוטרת תורת ישראל, אחד המופלאים שבהםהוא התואר — תורת חיים. מדוע לא נראה קדושה בלחץחיים זה של הזעקה האנושית והיהודית ? שום תעלול אינומבטל ענין צודק. את התעלול יש לגנות. את הענין הצודקיש לראות. ״אנו רוצים להיות יהודים, תנו לנו להיות יהודים ככל שאר היהודים״ — לחץ זעקה שכזאת, זעקת לחץ שכזה,אני סבור שזכות וחובה להטות להם אוזן, להטות להםאת הלב.