בישיבת פגרה חגיגית של הכנסת הצעת חוק יסוד: הממשלה – לוועדת החוקה, חוק ומשפט

מאמר עיתון: היום
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט"ז אלול התשכ"ו, 1 בספטמבר 1966
מתוך:
עמודים 1,2
באים הסעיפים 22 - 23, שהם לפי הערכתנו הסעיפים החמורים ביותר בחוק. הם נלקחו מחוק שנתקבל בכנסת הרביעית, והוא נקרא: חוק המשמעת הקואליציונית. הסעיף הראשון מאותו חוק הועתק לחוק יסוד: הממשלה.
סעיף 22(א) אומר: ״שר ישא בפני הממשלה באחריות להצבעתו במליאת הכנסת ולהצבעת הסיעה, שעליה הוא נמנה, במליאת הכנסת״. אנחנו התנגדנו בכל תוקף לחוק ההוא. ולסיעה קואליציונית אחת, הלא היא מפ״ם, אני רוצה להזכיר שאף היא התנגדה בכל תוקף לחוק ההוא׳
מאיר יערי (מפ״ם):
היא מתנגדת גם כיום.
מנחם בגין (גח״ל):
אני מברך אותך, חבר-הכנסת יערי, על עקביותך. מדוע? הסעיף הזה, שהפך להיות פיסקה בסעיף 22 של החוק, הופך את היסודות של המשטר הפרלמנטרי. הממשלה אחראית בפני הכנסת. פה כתוב ששר ישא בפני הממשלה באחריות לא רק להצבעתו, אלא גם להצבעת הסיעה עליה הוא נמנה. הכנסת מורכבת מסיעות; הממשלה נתמכת על- ידי הרוב בפרלמנט. פירוש הדבר, שאם כל שר אחראי להצבעת הסיעה עליה הוא נמנה, הרי רוב הסיעות אחראיות בפני הממשלה. כי השר אחראי בפניה להצבעת סיעתו. יוצא שרוב הכנסת אחראי בפני הממשלה על הצבעותיו, במקום שהממשלה תהיה אחראית בפני הכנסת על פעולותיה ומחדליה.
אדוני היושב-ראש, אם יזדמן לו להיפגש עם חבריו, יושבי-ראש הפרלמנטים בחוץ-לארץ, הייתי מבקש ממנו שישאל אותם, בידידות, אם באחת מארבעים ארצות אלו, בהן קיים משטר פרלמנטרי, ישנו סעיף כזה, לאמור, שהרוב בבית׳ על-ידי שליחיו בממשלה, נושא באחריות להצבעותיו בפני הממשלה.
בכלל, כל החוק הזה של המשמעת הקואליציונית, לא הועיל. החוק לא השכיל למנוע תופעה פרלמנטרית אחת: אמנם, סיעות קואליציוניות מסויימות לא לעתים תכופות הצביעו נגד הצעת הממשלה, לעתים יותר מזומנות נמנעו, אבל בעיקר הן עזבו את האולם. ובכן, מצביעים ברגליים. ונגד זה אין שום תרופה בחוק, גם לא בסעיפים אלה. לשם מה להעתיק לחוק יסוד: הכנסת הוראת חוק המשנה את כל היחס בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת? אני סובר שאולי רק מבחינת החוק הזה ממשלתך, אדוני ראש- הממשלה, היא ממשלת המשך.
אני רוצה להזכיר ליריבי הנכבדים ממפ״ם, כי חברם הנכבד מר רובין ז״ל לא זו בלבד שיחר אתנו התנגד לחוק הזה, אלא הוא גם הציע בשעתו שהחוק ייקרא: הוראת שעה. כוונתו היתה רצויה. היום מנסים להפוך את החוק הזה, אשר בצדק צריך היה להישאר הוראת שעה, לחלק בלתי-נפרד של חוק יסוד, של הקונסטיטוציה שלנו, והוא — כפי שאמרתי — נוגד את כל מהותו של משטר פרלמנטרי...
...ביחס לשר שהצביע נגד הצעת הממשלה בלי הסכמתה או נמנע מהצבעה בלי הסכמתה, ישנה תקופת חנינה -— שבועיים. אם במשך השבועיים תימסר הודעה על הפרת האחריות המשותפת של השר בפני הכנסת, הרי רואים את הימנעותו והצבעתו נגד הצעת הממשלה כהתפטרות. משונה הדבר. לא כן ביחס לסגן שר. אינני יכול להבין איך משפטנים ממשלתיים היו יכולים להביא לכנסת הצעה משונה כל-כך. ביחס לסגן שר כתוב: ״סגן השר הצביע במליאת הכנסת נגד הצעת הממשלה או נמנע מן ההצבעה, שלא בהסכמתה המוקדמת של הממשלה״ וכהונתו פוקעת. מתי? על-פי הכתוב, היא פוקעת ברגע שנהג כך במליאת הכנסת, ברגע שהצביע נגד הצעת הממשלה או נמנע מהצבעה. יכול איפוא להיווצר מצב כזה: שר נמנע מהצבעה או מצביע נגד הצעת הממשלה ומוסיף לשבת בממשלה; אם במשך השבועיים לא תימסר הודעה ותינתן לו חנינה — יוסיף להיות שר. חברו באותו סיעה, שהוא סגן שר, אשר נהג כשרו — אם מותר לומר כך — פוקעת כהונתו ברגע שהרים ידו שלא כהלכה או לא הרים ידו כלל. יש כאן פרדוכס, אם לא אשתמש במלה חריפה יותר. לכן אנחנו מציעים לדחות גם סעיף זה, יחד עם כל הסעיפים הקשורים במה שמכונה "חוק המשמעת הקואליציונית״...
... אלה הצעותינו, אדוני היושב-ראש, בדיון הכללי הראשון, ובוועדה נוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה. אבל, בגלל הסעיפים, ובעיקר בגלל הסעיפים, ההופכים את היחס בין רשות מבצעת לרשות מחוקקת, אנחנו רואים לנכון להציע שהצעת חוק זו תוחזר לממשלה. זהו אמנם חוק יסוד: הממשלה, אבל, אדוני היושב-ראש, יסודו רע הוא.