בישיבת פגרה חגיגית של הכנסת הצעת חוק יסוד: הממשלה – לוועדת החוקה, חוק ומשפט
מאמר עיתון:
היום
נתחיל בסעיף הראשון, הקובע כי הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה, והיא עושה בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בחוק על רשות אחרת. זהו גידול-פרא מבחינה קונסטיטוציונית. אילו הלכו מנסחי הצעת החוק בדרכו של מחבר הספר המפורסם ״רוח החוקים״, מונטסקייה, שתורתו לא נתקבלה במדינה בה חיפשה, אך אומצה במדינה מעבר לאוקיינוס — בוודאי היה צורך לקבוע סעיפים בכל חוק יסוד בנוגע לרשויות המדינה. מה עשו בהתאם לתורתו של מונטסקייה המחוקקים האמריקאיים? בחוקה שלהם הם כתבו בסעיף הראשון:
All Legislative Powers herein grantedshall be vested in a Congress of the UnitedStates
בסעיף השני הם כתבו:
All Legislative Powers herein grantedshall be vested in a Congress of the UnitedStates
בסעיף השני הם כתבו:
The Executive Power shall be vested in a President of United States
ובסעיף השלישי הם כתבו:
The Judicial Powers shall be vested inone Supreme Court, and in such inferior courts as the Congress may from time to time ordain and establish
נחפש הוראות חוק כאלה בחוקים יסודיים ובחוקי היסוד שלנו.
חוק יסוד: הכנסת מתחיל בהוראה הבאה: ״הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה״. אמנם כן, האופוזיציה דרשה כי הסעיף הראשון יגדיר את מעמדה ואת תפקידיה של הכנסת, בייחוד מבחינת נשיאת ריבונות העם. אך תומכי הממשלה דחו את הצעותינו בעקשנות, והסעיף הראשון קובע אך שהכנסת היא בית הנבחרים. המלים ״הכנסת היא הרשות המחוקקת של המדינה״ ומשום כך אלה הם תפקידיה — אינן מופיעות כלל בחוק יסור: הכנסת.
יש לנו חוק בתי-המשפט. הוא לא כונה ״חוק יסוד״, אבל הוא בוודאי חוק יסודי. והסעיף הראשון שלו אומר: ״מקום מושבו של בית-המשפט העליון הוא ירושלים, ואזור שיפוטו הוא שטח המרינה כולה״. אין סעיף פותח הקובע כי בית-המשפט העליון ושאר בתי-המשפט הם הרשות השופטת של המדינה.
יש לנו חוק בתי-המשפט. הוא לא כונה ״חוק יסוד״, אבל הוא בוודאי חוק יסודי. והסעיף הראשון שלו אומר: ״מקום מושבו של בית-המשפט העליון הוא ירושלים, ואזור שיפוטו הוא שטח המרינה כולה״. אין סעיף פותח הקובע כי בית-המשפט העליון ושאר בתי-המשפט הם הרשות השופטת של המדינה.
אילו היו בשני החוקים ההם מופיעים סעיפים ראשונים כאלה, היה הגיון לכתוב שהממשלה היא רשות מבצעת. אבל באין סעיפים כאלה, מה הטעם ומה ההצדקה בחוק יסוד אחד לקבוע שיש לנו רשות מבצעת? היכן, בחוק, הרשות המחוקקת? היכן, בחוק, הרשות השופטת?
הסעיף הזה אין בו גם דיוק מבחינה משפטית. הממשלה, אדוני היושב-ראש, איננה הרשות המבצעת. היא רשות מבצעת. על-פי סעיף 11 לחוק יסוד: נשיא המדינה יש לנשיא תפקידי ביצוע מובהקים. אבל אם כתוב שהממשלה היא הרשות המבצעת, היחידה, בהא הידיעה — היכן מקומו של הנשיא, לא כיחיד אלא כמוסד, בעל תפקידי ביצוע, כלפי פנים וגם כלפי חוץ?
סעיף זה הוא מה שנקרא בלעז "Sweeping Clause". הוא נותן לממשלה הנקראת כביכול ״הרשות המבצעת״ כל סמכות שלא נכתבה בחוק לגבי רשות אחרת. זהו סעיף מסוכן מאד מבחינת הביקורת של הכנסת על הממשלה. הכנסת לעולם לא תוכל להבטיח בחוק או בדין כל פעולה העלולה להיות מבוצעת על-ידי הממשלה. ואם החוק ישאיר את הדברים האלה פתוחים — הרי לפי סעיף זה כל דבר שתעשה הממשלה — בשמה של המדינה תעשה.
מן הטעמים הללו אנו מציעים למחוק את הסעיף הזה. וכפי שמתחיל חוק בתי-המשפט, וכפי שמתחיל חוק יסוד: הכנסת — כן אני סובר שעלינו להתחיל את חוק יסוד: הממשלה, במלים ״הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת״, או אולי ״מקור סמכותה של הממשלה — אמון הכנסת״.
