בינאום האופוזיציה

האם רק בוועדות חקירה חד צדדיות, או חד מפלגתיות אפשר לנסות לדכא אופוזיציה? האם רק באמצעים משטרתיים בוטים ניתן לפגוע במעמדה ובסכוייה? כדי לנסות להנמיח שלטון של מפלגה, או של קבוצה מסויימת, אפשר להשתמש באמצעים יותר נסתרים, פחות ברוטליים. אפשר לרכז בידי השלטון את אמצעי הקיום ואת מקורות הפרנסה ואת צנורות האשראי. אפשר להפוך את האזרח לקליינט, במובן הקלסי של המושג, התלוי בנותן לחמו. אפשר להתשמש ,,בשיחוד מיטיב", אינדיוידואלי או קבוצי. אפשר להפעיל לחץ כלכלי סמוי מן העין, או להשמיע רמזי הפחדה, שאין בהם עבירה על החוק הכתוב. ולאחר השמוש בכל האמצעים האלה, שכוחם בימינו רב מאשר בימים עברו, אפשר לקרוא בגיל חנוק: הרואים אתם, לאופוזיציה אצלנו אין שום סכוי להגיע לשלטון, אחת היא המפלגה השלטת, וכזאת תישאר לעולמים.
ישנם אנשים המוכנים לא רק לקבלת את הדין, אלא גם להצידוק. על אף כל הנסיונות, שעיניהם ראום, או אזניהם שמעו עליהם, הם מוכנים לקבלת את המלה הזאת ,,לעולמים" כפי שהיא נאמרת. כלום הוא הוכח להם, כי ביחס לשלטון, ולהרכב ממשלה וליסודות משטר, אין מלה אווילית מזו? קוצר הראות, או נוחות ההשלמה, קובעים את עמדתם. אך מי שנסיון החיים לנגד עיניו, יודע, כי אין שלטון, ויהיה המחופר והמבוצר ביותר, אלא חולף. הוא גם יודע, כי אין אופוזיציה אלא זו השואפת להחליף את השלטון. הוא אף מבין, כי אין דמוקרטיה בלי אופוזיציה כזו, בלי חלופים אפשריים בינה לבין יריבתה, וחוזר חלילה. מי שפוגע באופוזיציה, מי שאינו דואג למעמדה, להגדלת כוחה, להרחבת השפעתה, לא זו בלבד שהוא עושה לקלס את המושג דמוקרטיה, אלא הוא גם מחליש את מעמדה הבין לאומי של מדינתו. העמים בני החורין אינם מכירים מדינה דמוקרטית אלא זו שיש בה אופוזיציה, ששאיפתה להלחליף את השלטון מוכרת כטבעית, כרצוייה. רק קיומה של אופוזיציה כזו יבטיח את האומה, כי באחד הימים היא תעמוד במבחן הדמוקרטיה המכריע, הלא הוא חילופי ממשלה, בלי זעזועים, בלי התנגשויות, בלי הפיכות, אלא בכבוד אנושי ובשקט אזרחי, האופיינים לאומה חופשית באמת. לקיים אופוזיציה, בעל סימנים כאלה, לגדלה ולחזקה – שליחות היא. אם נקראינה היסטורית, לא נפריז.