ביחסים בין רוסיה לארה"ב – אנחנו בעד ארה"ב ביחסים בין ישראל לארה"ב – אנחנו בעד ישראל חלק ג

מאמר עיתון: חרות
פורסם בתאריך:
י"ז אדר ב' התרצ"ה, 22 במרץ 1935
מתוך:
עמוד 2
החסרון העיקרי בשרות הידיעות שלנו הוא חסרון אורגני. מחמת גישה אנטי-ממלכתית של הכת השלטת ולמען הסוואת מזימות פנימיות, טושטשו הגבולין בין שרות-ריגול-וריגול-נגד כלפי חוץ לבין שרות בלשות כלפי פנים. אבירי הדמוקרטיה שלנומתעקשים להכחיש את דבר קיומה של משטרה חשאית במדינתנו. למשמע הכחשותיהם צוחק להם כל ילד בישראל: אבל הם חוזרים ואומרים בעוויה של חכמה עליונה "משטרה חשאית"? מי ראה? מי שמע? מי מצא? הדמוקרטיה שלנו היא מסוג גבוה יותר מאשר הדמוקרטיה האמריקנית, האנגלית, הצרפתית; הצלנו אין שמץ של זכר של צל של משטרה חשאית!" בעקבות העמדת פנים צבועה זו בוים המחזה העגום, זורע הדמורליזציה בקרב הציבור כולו, אשר היינו עדים לו, לפני זמן מה, באולם בין-הדין. שני סוכני חרש של המשטרה החשאית, שנתפסו בקלקלתם, הרשו לעצמם, בפקודת שולחיהם, ללעוג במצח נחושה לשופט בישראל ולספר לו בפני עם ועדה, כי הם באו להרגיז את מר יערי במשרדו ולהפגין נגד משפטי פראג באשמורת השניה או השלישית של הלילה...
כל משטרה חשאית מסכנת, במידה זו או אחרת את זכויות האדם אות חריות האזרח. אבל "שרות בטחון" פנימי, אשר עצם קיומו מוכחש ע"י השליטים אין כמוהו לסכון בטחון הציבור ושלומו. בכל מדינה דמוקרטית, בה הבולשת נחשבת לרע הכרחי, מטילים עליה בקורת ציבורית חמורה. באמריקה קיימת בולשת; שמה: משרד החקירות הפדרלי. לא כל סוכניה הם גלויים, כי על כן בולשת היא. אבל שמו של האחראי לה ידוע לציבור כולו, הוא אדגר הובר; כתובותיהם של משרדיה העקריים גלויות וידועות לכל; תקציבה נקבע, לפי הצעת שר המשפטים הממונה על ראש הבולשת, ע"י הקונגרס. לעומת ה-FBI האמריקאי. הרי הש"י במדינת ישראל הוא ארגון סתר בלתי חוקי, אשר האחראי לו הוא אלמוני ומימונו מבוצע מן "הקרנות לרשות" הסודיות עליהן לא חלה כל ביקורת פרלמנטרית, כי הן פזורות ושזורות בין סעיפי התקציב הנעלם והנסתר, בארגון הסתר הזה משרתים לא רק "מיקרופוניסטים" וטפילים העולים, הם ומכוניותיהם והתרוצצויותיהם, בהון תועפות למשלם המיסים הישראלי; אנו יודעים מנסיוננו כי שורצים בו גם בני בליעל, המסוגלים לכל מעשה תועבה של פרובוקציה, והתעללות. ומקרב "בחיריו" של ארגון הסתר הזה, רבי המלשינות מתקופת השעבוד והמרד, הורכבה סביב אדון בן-גוריון "ממשלת הצללים" בישראל שהיא, ולא הממשלה "האחראית בפני הכנסת" מכריעה בבעיות המדיניות העקריות...
כל משטרה חשאית מסכנת, במידה זו או אחרת את זכויות האדם אות חריות האזרח. אבל "שרות בטחון" פנימי, אשר עצם קיומו מוכחש ע"י השליטים אין כמוהו לסכון בטחון הציבור ושלומו.
מניעת כל ביקורת ציבורית על שרותי הבולשת הביאה לא רק להקמתה של "ממשלת צללים" בישראל; תוצאתה השניה היא ערבוב התחומים בין השרות "החיצוני" לבין השרות "הפנימי", כי שניהם ניזונים מאותו תקציב נסתר ושניהם כפופים למרותה של אותה קבוצת "אלמונים". אי-ההפרדה בין שני השרותים הלה מן ההכרח שתתנקם ביעילותו של שרות הריגול כלפי חוץ. כי שרות ריגול וריגול-נגד דורש ריכוז כל המחשבה של מוחות חושבים; אבל אם "המוחות", החושבים פחות או יותר, מכוונים את מאמציהם בעיקר פנימה, להערמה על יריבים פוליטיים ולבילוש אחרי דיוניהם, לא רבה עוד המחשבה הנותרת למען גלוי סודותיהם של האויבים. ישנו תקדים מובהק, הבא ללמד על הסכנה המיוחדת הזאת לכל מערכת הבטחון הממלכתי בפולניה, בימי פילסודסקי וביחוד לאחר מותו,היתה "הלשכה השניה" של מטה הצבא, גם למוסד בילוש פנימי. רק בבוא יום המבחן, רק בהתרחש האסון הלאומי, למדו הפולנים, באיזו מידה היה שרות הרגול שלהם "היעיל" מאוד כלפי פנים, בלתי-יעיל כמעט לחלוטין מול פני אויב...
על פי נסיוני הריני יודע כי בעיני השליטים הסוביטיים מתחלקים כל האנשים, לרבות הקומוניסטים, החיים מחוץ לברית-המועצות לשלושה סוגים: לאלה שהיו מרגלים, לאלה המשרתים בריגול ולאלה שיהיו סוכני ריגול.
אנחנו, האומרים בגלוי, כי ביחסים בין אמריקה, בה אדגאר הובר מתמנה על ידי אייזנהאואר, לבין רוסיה, בה מלנקוב "מתמנה" על ידי לברנטי בריה, הננו בעד אמריקה
בני-החורין בישראל לא ינהגו על-פי הנוסחה, שיוחסה ליהודי הגולה ע"י משנאיהם: "מעלה ידידינו! ומי הם ידידינו? אלה שהם למעלה"! בני החורין יודעים כי זהות וחד-צדדיות הם תתרי דסתרי.. זהות האינטרסים בין ירושלים וואשינגטון תתכן למעשה אך אז, כאשר לא רק בירושלים ייאמר: "האינטרס הישראלי והאינטרס האמריקאי חד הוא", אלא גם בוושינגטון יוגד: "האינטרס האמריקאי והאינטרס הישראלי חד הוא".
אבל הגנרל אייזנהאואר מבקש להדגיש דווקא את אשר הוא אינו מצווה לפרסם: "אינני פרו-ישראלי ואינני פרו-ערבי; הנני פרו-אמריקאי". לו ישבו בקריה אנשי מדינה ולא מוכי-תסביכים, הם היו מבינים מזמן, כי זהו היסוד של המדיניות האמריקאית בכל חלקי תבל, ולא רק במזרח התיכון, יסוד אחר אין בכלל במדיניות.
כל הטוען באורח חד-צדדי, לזהות אינטרסים בין ארצו לבין מדינה נכרית כלשהי, משלה את עצמו או מנסה להונות את בני עמו. ובמדיניות סופה של אשליה אחד הוא: מפלה. לקראת מפלה זו ביחסים בין אמריקה וישראל, לקראת הריסת היסודות של שותפות-האינטרסים בין שתי המדיניות