ביום קום המדינה (נאומו של מפקד האצ"ל בה' אייר תש"ח)

ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רדנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול בל יהיה בביתנו איש – אזרח או גר – רעב ללחם, חסר קורת גג, [במקור חורת גג ט.ק.] חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית. "וזכרת כי גר היית בארץ מצרים" – צו עילאי זה יקבע את יחסנו אל שכנינו. וצדק צדק תרדוף – צו עליון זה יקבע את יחסינו בין איש לחברו.
בו ירוה לו משפע ואשר
בן ערב, בן נצרת ובני;
כי דגלי דגל טוהר וישר
יטהר שתי גדות ירדני.

ועוד נזכור! מדינת ישראל היא זו שהקימונו. נשמור על המדינה; נשמור על ישראל. ומבחינה זו אולי יקופל כל הרעיון החברתי והממלכתי בפסוק אחד: "יותר משישראל שמרו על השבת, השבת שמרה על ישראל".

למען העקרונות הללו תלחם, במסגרת החוק העברי, במסגרת הדמוקרטיה העברית, תנועת החרות – שתעלה ממעמקי המחתרת העברית, שתוקם על ידי המשפחה הלוחמת הגדולה, אשר התקבצה מכל החוגים, מכל הגלויות; מכל הזרמים, סביב דגלו של הארגון הצבאי הלאומי. האגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית. אנחנו ירדנו למחתרת, אנחנו עלינו למחתרת, תחת שלטון דיכוי נכרי כדי להכותו ולסלקו. ואכן הכינו, היטב הכינו וסילקנוהו. לעולמים סילקנוהו. לעולמים סילקנוהו. עתה קם, לפי שעה בחלק של המולדת, שלטון עברי.