1955-02-25 אין לבוא בטענות ל"קול ישראל", על שהוא, ,במשך כל השבוע, פטפט עד דלא ידע על ההתלהבות הכללית לרגל שובו של מר בן גוריון מאיזורי הצאן לצאת מרעיתו רחמנא ליצלן. בימים עברו הייתי אחד המקשיבים המתמידים לתחנות שידור עולמיות. בימים אלה אינני יכול להקשיב להן אלא לעתים לא מזומנות. אבל אני עדיין מטה להן אוזן מפעם לפעם. על סמך נסיוני זה, הריני יכל להעיד, כי תחנת השידור שלנו היא מבחנת הערכת היחסים הפנימיים במדינה, התחנה הבלתי הוגנת ביותר בעולם הלא טוטליטרי. אם אדם הוגן עושה מעשה לא הגון, הוא גורם לאפתעה לתדהמה, או לטרוניה. אבל אם אדם בלתי הוגן נוהג כדרכו, אין זו אפתעה ואין טעם בטענות כלפיו. ככה הוא עם "קול ישראל". אין להאשימו: יש להכירו. הצבור העברי, המחזיק בכספו תחנת שידור למען תהא ממלכתית, אינו צריך להיות כסיף קיבוצי; הוא למד בימים אלה והוא צריך לזכור בימים הבאים כי הוא משלם עבור תחנת שידור לא של מדינתו. אלא של "המפלגה", אף דבר זה בידו לשנות שנוי יסודי.
