בהירות למחשבה, שריון ללב

אנו רוצים בשלום. אין עם, בעולם כולו, הרוצה בו יותר מאתנו; ספק, אם יש מי שרוצה בו כמונו. הסיבה המכרעת הוסברה לעיל. אין צורך לחזור. אולם אוייבינו אינם רוצים בשלום, באשר הם מוסיפים לרצות להכחידנו. זאת המציאות. היה עלינו לדעת אותה, גם לו האוייבים מסביב היו מחרישים, או אפילו היו מנסים, בשפת חלקלקות, להסתיר את מגמתם: קל וחומר אם הם מדברים, עמנו ועם העולם כולו, גלויות, על איבה שלא תיתם ועל מלחמה והכנתה. אמנם, לעתים מוזמנות אנו מקבלים עצה לא "להתרשם" מן הפרהסיה מיין-קאמפית אשר בדברי השליטים הערביים. דבריהם, אומרים לנו יועצים חייכנים, מכוונים לתעמולת בית. אך למודי נסיון אנחנו: ועל פי תוצאותיו, יותר מכל האחרים. לכן נדחה את העצה הנחמנית, כי הבל היא, וגם רעות רוח. רציניים הם הדברים; בעקבותיהם באו, ועלולים לבוא, מעשים. לעולם לא נקל עוד ראש בכגון אלה.