באיזמל ההגיון

נעשה נא את החשבון הקר: מה מביאה לנו החלוקה? מהו הקשר בין החלוקה - המוגדרת על-ידי הסוכנות כ"נצחון סופי" - לבין החזון הלאומי?

מה היה חלומו של הרצל שהפרה את כחות עמנו במשך שני דורות?

המטרה הפוליטית "המעשית" - הקמת המדינה למען פתרון בעית היהודים. במשך שני דורות התווכחו ציונים עם מציעי ה"פתרונות" האחרים למיניהם והוכיחו, כי בעית היהודים תפתר רק על-ידי הקמת המדינה. והנמוקים ברורים היו: מצד אחד תקבל המדינה את כל אותם היהודים אשר רוצים או נאלצים לשוב לארצם. מאידך תשמש מדינה יהודית מגן לאותם היהודים אשר ישארו בגולה.

אבל התנאי לבסוס שאיפתנו זאת היה, כי יהודים אלה יהיו נתיני המדינה העברית. אין, ולא תהיה למדינה היהודית, כל זכות להתערב לטובת יהודים נרדפים במדינה זרה אם יהודים אלה יהיו נתיניה של אותה מדינה. ולא תתכן הענקת נתינות בלי להעניק להם גם את הזכות לחזור לארצם. לעולם לא חשבנו כי מדינתנו תכפה על יהודים לשוב לארצם או שהיא תדרוש שיקבלו את נתינותה. תמיד האמנו, כי זו תהיה זכות שניצולה יהיה נתון לבחירה חפשית של כל יהודי ויהודי. מאידך, היה מובן מאליו כי שיבת ציון תדרוש סדור "תור" הדחיפות ולוח זמנים. אבל ההבדל היחידי בין יחידי במחנה פליטים לבין יהודי באמריקה אשר ירצה לבוא הוא הבדל של זמן בלבד.

חלוקת הארץ גוזלת מרוב רובו של העם היהודי את הזכות לשוב לארצו, וממילא מונעת אף הושטת אותה חסות דיפלומאטית נגד רדיפות והפליות בגולה. כי במדינת החלוקה אין די מקום. וכבר היום יש הכרח ליהודי העולם, חוץ מחלק קטן, להישאר בארצות מושבם יהיה עליהם מה שיהיה. לא רצון, לא געגועים, אף לא הכרח - אף לא אותו ההכרח שעלול להביא לידי מידאנקים ואושוונצ'ים חדשים - לא יעמדו בפני עובדת הברזל הנוצרת בעטיה של הוצאתם מהמדינה היהודית של עבר-הירדן מזרחה ושל החלק הארי של השטח מעבר לירדן מערבה המוכשר לקלוט עולים. ואם מחר יעבור על יהודי ארץ גלותית זו או אחרת אותו "גורל יהודי" המוכר לנו יפה - תעמוד המדינה חסרת אונים...