אנחנו, מוחצי המשעבד הבריטי

נשאלנו באורח רשמי, לאן פנינו מועדות: לשלום או למלחמה? ולשאלה זו נשיב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: יש שלום המביא מלחמה וישנה מלחמה המביאה שלום. גם במינכן הושג "שלום" כביכול, אבל דווקא "שלום" זה הביא בכנפיו את האיומה במלחמות. מדיניות החוץ הרשמית שלנו הולכת בדרך הרת סכנות והרת אסונות של פיוס התקפן והשלמה עם הפולש. אין זו מדיניות שלום. זוהי מדיניות של אשלית שלום... שתכריחנו לקיים לאורך ימים צבא עצום, שאין באפשרותנו לקיימו. אם רוצים אנו בבנין ממלכתי ובקליטת עולים המונית. זוהי מדיניות המנציחה את המצב המלחמה, במקום להביא לידי שלום אמת.