אנו רוצים בחוקה שתעמוד מעל לממשלה ומעל לרשות המחוקקת

והוא הדין ביחד לצנזור הצבאי. אתם יודעים כי עד היום נפתחים כל המכתבים הנשלחים על ידנו או המתקבלים אצלנו מחוץ לארץ. למלחמה בריגול אין זה מועיל;קבלו את הדבר מאנשים שיש להם נסיון במחתרת. אם בא-כוח או שליח של שרות חשאי ירצה להעביר במכתב ידיעה סודית-הרי עשרה בלשים של הש"י אף אם יעמדו על ראשם, לא יוכלו לפענח את הכתוב בכתב הסתר. הצנזור הצבאי הזה אינו מונע בעד שליחת "דואר דיפלומטי", אשר דרכו עוברות הידיעות החשובות ביותר על צבאנו, גבולותינו והמאורעות החשובים ביותר שאירעו במדינת ישראל. אלא מאי? הכוונה היא להטלת אימה ופחד של שררה על הציבור. במדינה המבוססת על חוק, ניתנת לכל אדם הזכות לכתוב לאחותו או לאחיו הנמצא בחוץ לארץ, מבלי שתציץ עין זרה של צנזור. ואינני יודע מיהו הצנזור הזה—לתוכן של אותו מכתב אינטימי של בני משפחה אחת. הרי זהו עלבון לכל אזרח במדינה, שאיש זר יכול לקרוא את מכתביו.
(פנחס לוביאניקר, (מפא"י): האם במדינות אחרות, בהן קיימת כבר קונסטיטוציה, אין צנזורה? מה הדיבור הערל הזה?).
זהו העניין בדיוק. אם תהיה חוקה או חוק יסוד, למדינת ישראל, ייקבע שפקיד המעיז, בניגוד לקביעת זכויות האדם והאזרח, להכנס לסודיות מכתביו או לסודיות שיחותיו...
יונה קוסוי(מפא"י): אין דבר כזה בשום מדינה!
אתה ודאי קראת רבות ולא אתחרה אתך בזה. באותה חוקה ייקבע, כי במקרה זה יבוא הפקיד על עונשו, היות והוא פוגע בזכויות האדם והאזרח. אם ראש הממשלה יביא בפנינו חוקי יסוד, ובין השאר חוק יסוד על זכויות האדם והאזרח, אחת משתי אלה: או שהממשלה בעצמה תציע שכל החוקים והמשפטים הנוגעים לזכויות האדם והאזרח, או לפגיעה בזכויות האדם והאזרח, בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קיימין, ואז יהיה זה בעצם חלק של החוקה, או מה שבן גוריון קורא "חוק מיוחס" – או שותפות "הייחוס" לא חלה על החוק הזה, ואזי אין זו אלא פיסת ניר שאין לה כל ערך, משום שהממשלה תכניס ידה למגירה הבריטית ותאמר: אמנם אנו חקקנו חוק על זכויות היסוד של האדם והאזרח, אבל יש גם חוק אחר;מי קובע איזה חוק עדיף: פקודת סדרי השלטון והמשפט..
ישראל בר יהודה (מפ"ם): (ושם נקבע, שאם מתגלה סתירה, קובע החוק הישראלי).
זאת היא הבעיה מה שראש הממשלה קורא "חוק מיוחס", והוא כביכול נגד יחסנות. אימרת כנף זו של מר בן גוריון, היא ריקה מכל תוכן, ואם יש לה כנף, אזי נוצותיה שבורות ופורחות באויר. אחת מן השתיים: או שזו תהיה חוקה הקודמת לכל חוק אחר, או שזו תהיה פיסת ניר שאין לה כל ערך. אבל עדיין אין זה סוף פסוק: האימרה על התנגדות ליחסנות שממנה נובעת גם ההתנגדות ל"חוק מיוחס", ריקה מכל תוכן. גם מבחינה אחרת האם זה נכון שראש מפא"י שהוא גם ראש הממשלה, מתנגד ליחסנות בישראל? כולנו יודעים את המציאות;אולי הוא מתנגד לייחוס של בנות הרב – אך זוהי שאלה צדדית והעד עוד ילמד מה עוללו הדברים מחוסרי הטעם וחסרי האחריות שנפלטו מלשונו האימפולסיבית של ראש ממשלתנו.