אימת המבוכה

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
א' אדר התשי"ח, 21 בפבואר 1958
מתוך:
עמ' 2

וכלל גדול הוא בתולדות הרודנות: דיקטטור, אשר הפרסטיג'ה שלו נשברה, מפרקתו נדונה להישבר. הטעות היסודית היא בהנחה, כי, אם הממשלה מחרישה בענין האיחוד והאיגוד והסיפוח. היא אינה מדברת נהפוך הוא. שתיקתה היא הדיבור; דיבורה החריש הוא המעשה המדיני. בכל יום שתיקתה אומרת הממשלה, בקול אדיר, לעמי העולם את הדברים הבאים: אני, ממשלת ישראל, אינני מתנגדת כלל להשתלטותה של כנופית נורי סעיד על הגלעד ועל בית-לחם ועל חברון ועל ירושלים העתיקה; אינני רושמת, גם לא לגבי העתיד, שום זכות, שום תביעה ושום סייג לגבי שטחי ארץ-ישראל, מזרחה ומערבה לירדן, העוברים לשליטתה של בגדד; אינני מודיעה על שום התנגדות מצדי להצבתם של חיילים עיראקיים על מפתן בתי אזרחי.