איזוהי אחדות

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ג ניסן התשי"ט, 1 במאי 1959
מתוך:
עמוד 2

ובברכי אתכם, ידידי... לא אעמוד הלילה אלא על שלשה רעיונות שהוטלו, או שלוש קריאות שהידדו באזני בני דורנו. ואבקשכם, ידידים ויריבים כאחד להתבונן, לאור התמורות והאסונות והנצחונות, מה נותר מתכנם, האם נותר בהם תוכן? הרעיון הראשון הלא הוא של אחדות מאוזנת, הניצבת מול ונגד, והעולה על האחדות המאונכת. מאז פרסום המסמך, בשנת 1848, שחובר במשותף על ידי מרכס ואנגלס, הקרוי המניפסט הקומוניסטי, שהיה לתורת היסוד לא רק לאלה הקוראים עצמם קומוניסטים, אלא גם לאלה המכנים עצמם סוציאליסטים – נאמר לנו כי חלוקת האנושות ללאומים, החלוקה המאונכת, אינה אלא אשליתית, ואילו החלוקה האמיתית של האנושות היא המאוזנת, למעמדות. האחדות הלאומית נאמר לנו, אינה אלא מליצה; האחדות המעמדית היא האמת. הרעיון הזה, הקריאה הזו, בני עמנו נדבקו אליהם בכל להט נפשם, ככל חום לבם, בכל כוח אמונתם. אל נתפלא עליהם ; אל נתרעם עליהם. הלאומיות של הזרים, לא זו של מצציני להלכה, של גריבלדי למעשה, אלא זו של צ'מברליין של המאה התשע עשרה – הלאומיות ההיא, שירדה ללאומנות, היתה, עם הופעתה, אוכלת יעקב, טורפת ישראל. משום כך פנו בני עמנו, בחלקם, אל האחדות האחרת, שהבטיחה להם זכות אזרחות, לא גירוש, לא זלזול, אלא – כך הם הישלו את נפשם – אחווה והבנה. איך נבחנה הקריאה הזאת בכור העתים?...