איזהו פשיסט

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ב תשרי התשי"ט, 26 בספטמבר 1958
מתוך:
עמוד 2

מה מניע איש מפ"ם, יהודי, אזרח, סוציאליסט, ואפילו מהפכני, לטהר את רודנותו של נאצר ולתבוע, למעשה, כי לא יפגעו בו בכנוי פשיזם? אני סובר כי, מבחינה אחת, אין מר ריפתין בן יחיד לעמו; ואף מפלגתו אינה בת יחידה לו. ביחס לרשע מצליח עולות תמיד שתי אסכולות. ישנם אנשים הרואים בו רשע; וישנם כאלה, המביטים עליו כל מצליח. לעתים קרואים לסוג האנשים הראשון רומנטיקונים; ואילו הסוג השני קורא לעצמו בשם ריאליסטים. מר ריפתין וחוגו, ואולי לא רק הם, מוכנים, כנראה, לראות בנאצר שליט "מתקדם", משום שהוא, בפשטות, מתקדם, או ביתר פשטות מצליח לעת עתה. זהו ה"ריאליזם" שלהם. ונאלץ אני להודות, בהכנעת לב רומנטית, כי הנני נמנה עם הראשונים. כך קבלתי. נביא אלהי אמר בשמו: אין שלום לרשעים. יש להתנגד לרשע, לא אף על פי שהוא מצליח, אלא משום כך. ככל שהוא יותר מצליח, כן יש להתעקש ולהתמיד בהתנגדות לו, כן יש להקשות ולהגביר אותה, עד רדתו. הרשע והרשע, שניהם בני חלוף המה. הם יכולים לרשום הצלחות; אחריות אין להם. הטוב יכול לסבול כשלונות; אך הוא יעלה וינצח. תורת עולם היא. אין ריאליסטית ממנה.