אדרבא, נחקור מר אשכול

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ז חשון התשכ"ה, 23 באוקטובר 1964
מתוך:
עמוד 3

מר יהודה אמסטר נחקר תוך עינויים. שיניו נעקרו. בשרו נשרף. צחנה אפפה אותו. הוא היה איש הגנה וותיק. ואנשי ההגנה, סוכני הש"י כך עשו בו, כפי שאושר עתה ממקור רשמי. השאלת את עצמך, מר אשכול, איך הגיע אדם כאיסר בארי. אשר מפקדיו וחבריו מעידים עליו, כי היה ישר בהליכותיו, מסור לתפקידו, נאמן למוריו, למעשי זוועה כאלה? ההוספת שאול, איך בחורים יהודיים, חברי ההגנה, הגיעו לדרגת שיפלות כזו, החזיקו את הלהבה מתחת לכף רגלו של חבר ארגונם, המתפתל ממכאובים וזועק מיסורים, והוסיפו לענותו? אף אם לא שאלת, קרא את התשובה, ותדע.

בדצמבר 1944, בעוד הגרמני משמיד והבריטי משעבד, הכרזתם כי האויב הוא – הארגון הצבאי הלאומי. לחברי ההגנה והפלמ"ח, מטובי הנוער הארצישראלי, קראתם אז לא ללחום לשחרור עמנו המושמד וארצנו השדודה, אלא לחסל ולהשמיד את זה האויב: אצ"ל. זאת היתה המטרה המעשית, אשר מר בן-גוריון הציב בפומבי בפני כוחות המגן של הישוב המאורגן. היודע אתה, מר אשכול, באילו אמצעים השתמשתם אז למען השגת מטרה זו? שווא אשאל, כמובן. איך היו אומרים הצברים מחמדי נפשנו: ועוד איך אתה יודע? אך את העיקר אשוב ואספר באזניך.

מפקדי האצ"ל וחייליו, העומדים במערכת מחתרת נגד שלטון אדיר כוח, נרדפו על-ידי אלפי ,,מגוייסים", שנפשותיהם הושחתו על-ידי שנאת אחים טורפת. הם, הלוחמים, הוסגרו בידי הבולשת הבריטית. (כאמור, לא היתה זו בגידה בעיני איסר בארי וחבריו...) אחרים נחטפו והובלו למקומות מעצר שנקראו ישוביים. הם עונו. יסורי תופת נגרמו להם. היו ימים, בהם הכחשתם את העובדות הללו. היום לא תעיזו עוד להכחישן כל איש בישראל היודע מפיכם מה עוללו אנשי ש"י ליהודה אמסטר, איש ההגנה, ומה הם היו מוכנים לעשות לאבא חושי, מראשי הישוב המאורגן, ילמד קל וחמור בשכל לבו, לאמור: ומה הם עשו לאנשי אצ"ל אשר דמם הופקר על ידי יושב ראש הסוכנות היהודית, מר בן-גוריון, מתוך שיתוף פעולה עם השלטונות והמשטרה הבריטיים? לתקופה ההיא נקרא בלשונכם המגלגלת הטפות מוסר, בשם החמוד: סיזון. איכה השחתתם אז את נפשות צעיריכם במלשינות, בחטיפות, בהסגרות למלכות, בעקירת שיניים, בחריכת גופות, במעיכת איברים, בצליבה אל קיר, בכבילה אלי מיטת סדום, בדברי הבל ובמעשי קין?

כעבור שלוש שנים הגיע תורו של סיזון שני, אשר אנו קוראים לו, למען ההבחנה, ,,קטן". הימים היו גורליים. השלטון הבריטי המוכה לא יכול היה עוד שלא להודות בכשלונו. אצ"ל ולח"י לא הודברו, אלא להיפך, הפליאו מכותיהם. שעת ההשתחררות קרבה. ולפנינו, לפני כולנו, החזית החדשה של פורעים ופולשים. את הימים ההם בחר לו מר בן-גוריון, כדי לשוב ולהצית את האש הטמאה של מלחמת אחים. הוא ציווה על אנשי הש"י לפרוץ לדירותיהם של מפקדי אצ"ל ולח"י ולשבור, פשוטו כמשמעו, את רגליהם וידיהם. גם פקודה זו בוצעה. באישון לילה, על פי רשימה מוכנה מראש, בכוח או בעורמה, נכנסו עשרה או עשרים שליחי הטירור הפנימי הזה לתוך הדירות, קפצו על המיטות, ולנגד עיניהם של נשים ותינוקות, היכו במוטות ברזל על יד או על רגל ולא הירפו עד ששברוה. עשרות מטובי הלוחמים נושאים עד היום את הצלקות מימי השתוללות הטירור החוליגאני המטורף, הזה.

מה היה אז תפקידו בש"י של איסר בארי לא אדע. מר שאלתיאל עמד בראשו; בארי בוודאי היה אחד מעוזריו הראשיים. שניהם פקדו, בשלמותם או בחלקם, על הסיזונים, להם קראת, בשלונו החלקלקה של מחבר נאומך, ,,התחקות אחרי אלמנטים מסוכנים מבית". ושוב הוסקה המסקנא. מותרים עינויים. בלעדיהם החקירה לא תועיל. במרוצת הימים התעלל אחר באואר, איש השומר הצעיר, במעונים וכתב, כי, לדברי הש"י, הם לא גילו כוח התנגדות רב. ההתנסית פעם בעינויים, איש הקידמה שכמותך? שאל את חברך מרדכי אורן והוא יסביר לך, איך אשר, בבידוד בעינוי גוף ונפש, לשבור אדם. מעונינו, רובם ככולם, לא נשברו. והראייה: הארגון הצבאי הלאומי לא חוסל, גם אם סבל אבידות נוראות. לא עברו ימים רבים ועצם כוחו כמה וכמה מונים. אבל גם אם המענה מצליח לשבוע, לו החרפה לא לנשבר.

בא היום, מר אשכול, ושיטת העינויים שהונהגה בש"י נגד הפורשים הפונתה נגד חברי הגנה חשודים. אחד מהם היה אמסטר, אשר את מסירותו לענין ההגנה העלית על נס מעל מבת הכנסת. מר חושי, בנס, או בגבס, ניצל מגורל דומה. אחרים לא היו בעלי מזל כמוהו.