אדרבא, נחקור מר אשכול

לעומת החינוך, שנתתם לאנשיכם, מה היתה דרך החיים, אנו לימדנו את חברינו, בהיותנו לא ליגלייים למחצה, אלא במחתרת אמיתית, לוחמת, נרדפת, רצינית ברעיון החרות ובנכונות למסור את הנפש עליו. דוגמא אחת אביא בפניך.

על סף 1948, בעוד חבריך בסוכנות היהודית ובועד הלאומי מנהלים אתנו משא ומתן על הסכם מיבצעי בין ההגנה ובין הארגון הצבאי הלאומי, נחטף אחינו ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה בחיפה. זו לא היתה החטיפה היחידה בימים ההם. אחד מחברי הסוכנות היהודית אמר לנו, כי יש בלבו חשד, שהאנשים בחיפה, אולי לא על דעת עצמם, רוצים למנוע את ההסכם בין שני הארגונים. אחד מחברינו, שהנו היום קצין בכיר בצבאנו, עונה אף קשה יותר מאמסטר. אך הוא שב אלינו. ידידיה לא חזר. אנשי ההגנה חטפוהו; הם חייבים היו להחזירו; הם היו אחראים לחייו. הוריו וחבריו חיפשוהו ימים ולילות; את גופתו מצאנו. המשער אתה בנפשך, מר אשכול, מה עלול היה להתרחש בימי ינואר 1948 בתוך עמנו, אלמלא אלה שאתם קראתם להם, מתוך התחסדות והשמצה, ,,טרוריסטים", שבו וגילו אחריות לאומית עליונה?

וכך כתבנו ושידרנו ביום ה-18 בינואר 1948 בדרשנו חקירה בחטיפתו ובמותו של יקירנו ידידיה: ,,על מי אתם באים לחפות? אנחנו לא האשמנו בפשע את כל ההגנה על מפקדיה וחייליה. אנחנו יודעים שיש בקרב ההגנה רבים המגיבים בשאת נפש על חטיפות ועינויים ורצח תוך עינויים. גם לא נוכל לשכוח כי בעצם הלילה בו עינו הסדיסטים שלכם את אחינו הטהור גבריאל (זה היה כינויו המחתרתי של ידידיה סגל) ורצחוהו נפש – עמדו חיילינו יחד עם אנשיכם על חומות ירושלים, בעמדות תל אביב – ונלחמנו והגנו יחדיו, כיאה לבני עם אחד, העומד במערכה גורלית לא את כולכם האשמנו. אבל את הפושעים הסדיסטיים, המענים והמרצחים – האשם האשמנו ולדין קראנו. האם על אלה תחפו?"