במאמר זה בגין מדבר על הבחירות שהיו זה לא מכבר בבריטניה בהן, בשל שיטת הבחירות הנהוגה שם, לא ניתן ביטוי לקולות הרבים שלא ניתנו לאחת משתי המפלגות הגדולות. בגין טוען, שגם אם בדמוקרטיות השלטון לא נהנה מיציבות של תמיכת רוב הציבור היא עדיפה על משטרים טוטליטרים.
במאמר זה בגין מסביר את המשבר הקשה שהמדינה נקלעה אליו בעקבות מלחמת יום כיפור. בגין טוען שפתרון למשבר לא יבוא מהקמת ממשלה דומה לזו שהיתה בתקופת המשבר, כך גם היה בהיסטוריה. בגין מסביר שגולדה, שעליה הוטלה מלאכת ההרכבה, יכולה לקבל הארכה מהנשיא רק במידה ולא תעמוד במשימה, והיא אינה רשאית לבקש הארכה כזו. בגין מציין שקיים רוב של 61 או 62 חברי כנסת איתם ניתן להקים ממשלת ליכוד לאומי, אך נראה שזה לא קורה מאחר והסיעות אינן לוחצות בעניין זה, אך לדעתו, ממשלת ליכוד לאומי יכולה להיות הפתרון למשבר.
בגין טוען שלגורל השבויים הינו מעניינם של כל אזרחי המדינה וגם של כל העם היהודי בכללותו. בגין דורש מהממשלה לחזור לעמדתה הקודמת שלה ולהתנות שיחות על הפרדת כוחות עם סוריה בחילופי שבויים, ולא רק במילוי התנאים של אמנת ז'נבה. בגין תובע מהממשלה להפעיל לחץ גם על מצרים כדי שהיא תאפשר למצוא גופות נהדרים ולברר גורלם של הנעדרים. בגין מזדהה עם התביעה של משפחות הנעדרים לאפשר רישום שמות הנעדרים בחוברת הנופלים. בגין מבקר עמדת הממשלה כלפי תקריות בחזית הצפונית מול כוחות סוריה וטוען שהגישה שמתנה הפסקת התקריות בהפרדץ כוחות מוטעית, שהפסקת אש מחייבת הפסקת פעולות איבה ושעל ישראל להבהיר זאת לסורים, אם יידרש – בעזרת צה"ל. בגין מבקר את ביטויו של שר החוץ שלפיו ישראל מוכנה לבצע נסיגה חלקית מהשטחים וטוען, שהגישה זאת אינה מקובלת על הרוב בכנסת החדשה.
מאמר של בגין העוסק בביטול הסובסידיות לאחר הבחירות, בהצהרותיו של שר החוץ אבא אבן בנושא יהודה והשומרון והתקפות של המערך כנגד חבר הכנסת אריאל שרון והשוואה של האמירות שלו 'לאירופה של שנות השלושים'.
במאמר זה בגין פונה אל שר הבטחון דיין, בגין פותח בכך עובדה שהוא ודיין עבדו ביחד בממשלת הליכוד הלאומי ב-67, ותוהה כיצד דיין טוען שיש שינוי בעמדת מצרים והם מוכנים לשלום. בגין טוען ששלום כזה הוא מסוכן, שכן הוא אינו חוזה שלום, ומצרים, כפי שעשתה בעבר, יכולה להפר אותו בכל רגע, ולהאשים בהפרה את ישראל. בגין טוען שגם דיין עצמו הודה כי לא ניתן להגיע לשלום עם מצרים תחת התנאים שהציב המערך, וכי ההצהרה כאילו למערך יש תוכנית לשלום עם מצרים, ולליכוד אין תוכנית כזו, היתה הבטחה ריקה מתוכן לפני בחירות שרימתה את הציבור.
