בגין מפרט לפני הכנסת את ההסכמים שהושגו בשיחות בקמפ-דיוויד, כדי שהכנסת תאשר אותן כדי שיהיה אפשר להמשיך במו"מ להסכם השלום.
בגין מפרט את יתרונותיו האפשריים של הסכם השלום עם מצרים, אם יצא אל הפועל. בגין מתייחס להיבטים הביטחוניים של הסכם שלום עם הגדולה שבאויבות ישראל, אך מתייחס גם להכרה לבינלאומית שבנוכחות ישראלית ביהודה ושומרון, וליתרונות האפשריים בתחום החברתי-כלכלי של הסכם זה וגם לכך שתתכן עליה במספר העולים לארץ.
נאום לאומה לפני היציאה לקמפ-דייוויד במסגרת תהליך השלום עם מצרים. בנוסף, מתייחס בגין לאיומי השביתה של המורים, ולפיתרון מצוקת הדיור.
בגין בתשובתו מדגיש שלא יסכים לשום "מתנה" חד צדדית מצד ישראל, ולא ידרוש אחת ממצרים, אלא ישבו על הסכמי שלום הדדיים, ואם לא יתאפשר חוזה כזה, יסכים ל'יחסי שלום' בדומה לגרמניה לאחר מלחמת העולם. בגין מתייחס להשמצות מצד האופוזיציה כאילו הוא אדם חולה, וטוען שבשבתו באופוזיציה לא דיבר על מצבם הרפואי של אנשי הממשלה, גם כאשר היו מבוגרים מאוד, וחולים באמת, וכי השמצות אלה זכו לגינוי גם מצד הליגה נגד השמצה בארצות הברית. בגין מבהיר שכמו שלא אישר לפרס להיפגש עם המלך חוסיין בירדן, לא יאפשר שום פגישה שכזו לאיש שיציע לו, או למנהיג מדינה ערבית אחרת הצעות מן האינטרנאציונאל הסוציאליסטי. בגין מסיים את נאומו בשיר של ז'בוטינסקי לכבוד יום השנה למותו של הרצל.
בגין מתייחס לחשיבות שמירה על ריבונות ישראל על ארץ ישראל גם מבחינה בטחונית.
