ארכיונים: Articles

בגין מציין כי יחד עם הגידול המשמעותי במניין בני האדם בעולם, ובהשיגיו במרוץ החלל, כך גם גדלו תהומות האכזריות אליהן מסוגל האדם כפי שיהודי יכול להעיד. בגין מבקש לתהות על רוחו של האדם הניצבת למול דיכוי כזה. בגין מתייחס למילובאן דג'ילאס האסיר שלא היה מוכן להתפשר עם שוביו ולכן עדיין נמצא בכלא בתנאים קשים. עוד מספר בגין על סיניאבסקי ודניאל שכתבו את דברי התנגדותם ותוך סיכון של קרוביהם הצליחו להעבירם למו"ל זר, וכשנשבו לא נשברו בחקירתם, ולא הודו באשמתם. בגין טוען שמאחר וקומוניסטים מחוץ לברית המועצות מגנים את היחס לסופרים אלה, ותוקפים את מדיניותה בנושאים אחרים, היא הוכחה לחוסר אחידות במחשבה, יש מקום לפיקפוק ולרוח התנגדות.

במאמר זה, בגין יוצא נגד החלטתו של אשכול לא לקיים את המצעד הצבאי לכבוד יום העצמאות בירושלים. בגין טוען שהנימוק שנתן אשכול לכך – שבשל הסכמי הפסקת האש לא ניתן להכניס כח גדול לעיר, והמצעד יהיה רפה וחלש – הוא אינו רלוונטי. בגין טוען כי יש להתחיל להתיחס למעמדה של ירושלים כבירה וכך אולי גם שגרירויות יעבירו את מושבן לירושלים, וכי ירושלים היא בירת ישראל, גם אם לא הצלחנו לכבוש אותה ב-48 – מכח הזכות. כמו כן מתיחס בגין להתעקשות על קיום ההסכמים מצד ישראל, שאינם מכובדים באותו אופן ע"י הצד השני, ומוסיף שהכנסת כוחות ביום חג של ישראל רק ידגיש את קיום ההסכם בשאר הימים. בגין מקווה לראות מצעד בירושלים תחת שלטון אשכול בעוד שנתיים.

במאמר בגין מספר על מונחים שהיו נהוגים בימי המנדט אחד מהם הוא ה'satisfactory' שהיה כססמת ארגעה, שהכל בארץ בסדר. כבר אז התריע ז'בוטינסקי שהמציאות רחוקה מכך. בגין מסביר שכאשר גורמים ישראלים טוענים שאספקת נשק מצד ארצות הברית וצרפת ללמדינות השכנות היא בעצם לטובת ישראל, כי היא גורמת לאיזון כוחות, ומצב לא נורא כל כך מדובר באותה אשלית satisfactory.

במאמרו בגין מסביר שלמרות שאנשיו של אשכול זרעו פחד אצל הבוחרים -שבמידה ולא תקום ממשלה ברשות אשכול תהיה רעידת אדמה, ותוצאותיה קשות- הצליחה ממשלת אשכול בתוך חודש מיום כינונה לגרום להרס רב. כל זאת גם מבחינות כלכליות שכן ערך המטבע יורד ומחירי המוצרים הבסיסיים עולים, והן מבחינה בטחונית שאת הפרטים לא ניתן לפרט בדפוס בשל הצנזורה. בגין טוען שלא ניתן לשקוט ולתת לממשלה זמן חסד שכן היא מספיקה לגרום להרס רב בזמן קצר ויש לעצור או להתריע על כך בזמן.