במאמר זה, בגין מגיב לדבריו של גלילי כאילו היה קשר טלפוני בין אנשי ההגנה לאצ"ל וללח"י. בגין מכחיש שימוש כזה בטלפון, ואף מדייק את דבריו של גלילי לגברי הפיצוץ במלון המלך דוד בתקופת המרי הקצרה, על סיום שיתוף הפעולה, ומגיב על האשמת האצ"ל בהרג האנשים. כמו כן מציין בגין את השימוש של גלילי במילה 'צבא' כאשר דיבר על הצבא הבריטי בתקופת המנדט
במלאת 20 שנה לפיצוץ במלון המלך דוד מביא העתון קטעים נבחרים מהספר המרד, בהם בגין מפרט את הליך המבצע, ההתרעות השונות שהתקבלו, ועל המאבק על האמת לאחר הפעולה.
במאמר זה בגין יוצא נגד אבא אבן שנזף בעתונאים הישראלים עקב דבריהם החמורים נגד השגריר הגרמני שהתלונן על כך. בגין טוען שכאשר מגיעות תלונות כאלה מהרוסים, תגובת ישראל היא שיש כאן חופש עתונות, והממשלה לא אומרת להם מה לכתוב, תגובה זו, לא מבונת לקומוניסטים. אבל כאשר שגריר גרמניה, קצין נאצי לשעבר, מתלונן, הממשלה נוזפת בעתונאים, ותולה החברות של גרמניה עם אויבינו עם מאמריהם. בגין טוען שיש חוצפה גדולה לשגריר לנזוף בראש ממשלת ישראל, נציגם של אחי המושמדים, ועוד מלגלג על דבריו כי יש מחיר לגרמניה לשללם כדי להיות חלק ממשפחת העמים.
במאמר זה בגין מפרט את סיבות התפטרותו מתפקיד יו"ר חירות, כפי שהסביר בנאומו בועידת המפלגה, וכי היה שמח אם בן אליעזר היה מחליף אותו כיו"ר בגין מוסיף כי היו אנשים שהלכו מאחורי גבו, ולא הותירו לו אלא לאשר את המוגמר, והם אותם אנשים שגם ביקשו ממנו לחזור, וכך לאשר את מה שלא היה מסכים לו, או ללכת. לסיום בגין מספר שמגיל 17 הוא בתפקידים ציבוריים הדורשים אחריות. ועד עתה לא נעשו דברים מאחורי גבו, ולא התפלגו המחנות לכדי ריב, ועובדות אלה מכאיבות לו. וכי יש מי שעוד צריך ללמוד כי מפלגה היא לא צעצוע, וכי מרפקים לא מחליפים רעיונות.
העתון מדווח כי בגין הודיע בישיבת חטיבת תנועת החרות על התפטרותו והודה על האמון שניתן לו בעבר
